מחקר בארה"ב: מזון זול מכיל יותר סוכר ותוספים

מה קרה

מחקר משותף של אפליקציית הצרכנות יוקה והקליניקה למדיניות ודיני מזון בבית הספר למשפטים של הרווארד מצא כי בארה"ב, ככל שמוצר מזון ארוז זול יותר, כך גדל הסיכוי שהוא יכלול רכיבים שנחשבים בעייתיים יותר מבחינה בריאותית. הבדיקה כללה יותר מ-800 מוצרים שנמכרים בפריסה ארצית בקטגוריות נפוצות כמו לחם, דגני בוקר, פיצה, קרקרים, חטיפי דגנים וטורטיות.

לפי ממצאי הדוח, המוצרים הזולים ביותר הכילו 163% יותר תוספים, 21% יותר סוכר ו-10% יותר נתרן לעומת המוצרים היקרים ביותר. עוד נטען כי חלק מהמוצרים שנבדקו כוללים רכיבים שנאסרו לשימוש במדינות אחרות. החוקרים הדגישו כי גם בתוך אותה קטגוריית מזון נמצאו פערים חדים מאוד באיכות התזונתית בין מוצרים דומים לכאורה.

אמילי ברוד לייב, מנהלת הקליניקה בהרווארד, אמרה בראיון כי דוגמה בולטת לכך היא לחם תעשייתי: לדבריה, הכיכרות הזולות ביותר שנבדקו הכילו פי ארבעה תוספים לעומת היקרות ביותר. ג'ולי שפון, ממייסדות יוקה, הוסיפה כי אי אפשר להציג אכילה בריאה כאחריות אישית בלבד מבלי להביא בחשבון את המציאות המבנית של שוק המזון.

למה זה חשוב

המשמעות הרחבה של הממצאים היא שהמחיר על המדף אינו רק שאלה צרכנית, אלא גם שאלה של בריאות ציבורית. אם מזון זול יותר הוא גם מעובד יותר, עשיר יותר בתוספים ובעל פרופיל תזונתי חלש יותר, משפחות עם תקציב מוגבל עלולות להידחק שוב ושוב לאפשרות הפחות בריאה.

הדוח קושר את התמונה הזאת למה שהוא מגדיר כאי-שוויון תזונתי מובנה במערכת המזון האמריקאית. לפי מחברי המחקר, הפער הזה מסייע להסביר גם את הנטל הכלכלי הכבד של מחלות הקשורות בתזונה, שמוערך ביותר מטריליון דולר בשנה. אחת הטענות המרכזיות בדוח נוגעת למסלול רגולטורי המכונה GRAS, שמאפשר לחברות להצהיר בעצמן על רכיבים מסוימים כבטוחים לשימוש, בלי חובת הודעה או בדיקה מוקדמת של מינהל המזון והתרופות האמריקאי, ה-FDA.

לטענת הדוח, 99% מהכימיקלים החדשים שהוכנסו למזון בארה"ב מאז שנת 2000 עקפו כך פיקוח פדרלי. אם הנתון הזה מדויק, הוא מצביע על פער משמעותי בין קצב כניסת רכיבים חדשים לשוק לבין יכולת הבקרה של הרשויות. זו אינה רק שאלה טכנית של סימון רכיבים, אלא גם שאלה של שקיפות, אמון ציבורי ואחריות של יצרני המזון.

ההשלכות האפשריות

מחברי המחקר ממליצים לשנות את מסגרת הפיקוח הקיימת, בין השאר באמצעות תיקון חוק המזון, התרופות והקוסמטיקה בארה"ב כדי לצמצם או לבטל את פרצת GRAS ולחייב בחינה של רכיבים חדשים בידי ה-FDA. בנוסף הם מציעים לקיים בדיקות מחודשות שיטתיות לתוספי מזון שכבר נמצאים בשוק, להגביל שימוש בחומרים מסוימים, ולהרחיב את חובות הגילוי בנוגע למקורות רכיבים, עיבודם ותערובות טעם.

המלצות נוספות עוסקות בצמצום החשיפה של צרכנים לתוספים בעלי סיכון גבוה ולמזון אולטרה-מעובד. בין היתר מוצע לאסור רכיבים כאלה במסגרות חינוך, לשנות מדיניות רכש של מוסדות ציבוריים, ולעודד יצרנים לשנות את הרכב המוצרים באמצעות הטבות מס. ייתכן שצעדים כאלה, אם יאומצו, יפעילו לחץ כלכלי ורגולטורי על תעשיית המזון לפתח חלופות פשוטות וברורות יותר מבחינת רשימת הרכיבים.

מן העבר השני, מהלכים כאלה צפויים לעורר ויכוח מול יצרנים וקמעונאים, בעיקר סביב עלויות, זמני יישום והשאלה עד כמה רגולציה קשוחה תשפיע על מחירי המזון. אחת הקריאות האפשריות של הדוח היא שמאבק ביוקר המחיה ובתזונה לקויה אינו יכול להתנהל בשני מסלולים נפרדים, משום שבפועל מדובר באותה בעיה עבור חלק גדול מהציבור.

הזווית של פוז

הנקודה המרכזית כאן היא שהדיון על מזון זול כבר אינו מסתכם רק בכמה עולה סל הקניות, אלא גם במה מסתתר בתוכו. המשמעות האפשרית היא שכאשר המדף הזול מציע שוב ושוב מזון מעובד יותר, הבחירה של הצרכן נעשית חופשית פחות מכפי שנדמה. ייתכן שהלחץ הבא על תעשיית המזון בארה"ב לא יגיע רק מכיוון הרגולטור, אלא גם מצרכנים שידרשו שקיפות ופער קטן יותר בין מחיר לאיכות.