הצי האמריקאי מחפש מענה לרחפנים נגד צוללות גרעיניות

הצי האמריקאי פועל לגבש שכבת הגנה חדשה לצוללות הטילים הבליסטיים שלו, לאחר שבמערכת הביטחון האמריקאית גוברת ההבנה כי הנכסים האסטרטגיים הרגישים ביותר של ארה"ב אינם פגיעים בעיקר בעומק הים, אלא דווקא כשהם עוגנים בנמל או נעים על פני המים בדרך לנמל וממנו. בשלב הזה בוחן הצי שורה של פתרונות ניסיוניים שנועדו לזהות, לעקוב, לשבש ולסכל איומים בלתי מאוישים וישירים כאחד.

דווקא ליד הבית: נקודת התורפה של הצוללות

צוללות טילים בליסטיים נחשבות לאחד המרכיבים המרכזיים בהרתעה הגרעינית של ארה"ב, משום שכאשר הן חבויות במעמקי האוקיינוס קשה מאוד לאתר אותן, וקל וחומר לפגוע בהן. אלא שהתמונה משתנה כאשר אותן צוללות נאלצות לשהות בנמל, לעבור בתעלות ובנתיבי שיט מוגבלים, או להפליג על פני המים עד לנקודת הצלילה.

במצבים כאלה, גם כלי נשק זולים יחסית עלולים להפוך לאיום ממשי. בצי האמריקאי מתייחסים לא רק לרחפנים וכלים תת-ימיים בלתי מאוישים, אלא גם למוקשים ימיים ולירי ישיר מהחוף, כולל טילים נגד טנקים ורקטות כתף. התרחיש הזה, שבעבר נשמע כמו עלילה ספרותית, מקבל בשנים האחרונות משנה תוקף נוכח לקחי המלחמות האחרונות וההתפשטות המהירה של אמצעי לחימה בלתי מאוישים.

הטכנולוגיות שהצי מבקש לפתח

במסמך פנייה לתעשייה שפרסם Strategic Systems Program, הגוף האחראי במידה רבה על מערכות ההרתעה הימיות, הצי מבקש הצעות ל"טכנולוגיות אבטיפוס" שיידעו לזהות, לעקוב, לזהות בוודאות, למנוע ולהשמיד מערכות בלתי מאוישות "בכלל הממדים". הדגש הוא על פתרונות שניתן להרחיב ולהתאים גם למתקנים חופיים וגם לפעילות ימית בנמלים, במעגנים, במים רדודים ובנתיבי שיט.

המסמך מדגיש גם צורך בליווי פיזי והגנתי לצוללות בזמן שהן עוברות בין הנמל לבין אזור הצלילה. המטרה, בלשון הצי, היא להבטיח תנועה מאובטחת ללא כשל של נכסים ימיים אסטרטגיים. לשם כך נבחנים כלים לשיפור המודעות הימית, אמצעי אבטחה ייעודיים לליווי הצוללות, וכן יכולות לאיתור, הימנעות ונטרול מוקשים ימיים. נוסף על כך, נבחנת היכולת להתמודד עם איומים קינטיים ישירים מן החוף, ובהם טילי נ"ט ורקטות RPG.

לא רק בים: גם השיירות והנמלים על הכוונת

החשש אינו מוגבל לצוללות עצמן. בצי האמריקאי מביטים גם על שרשרת התמיכה כולה, לרבות מתקני החוף, הנמלים והשיירות הקרקעיות שמעבירות ציוד אסטרטגי. בין היתר בוחן הצי מערכות הגנה אקטיביות לכלי רכב משוריינים, כלומר חיישנים ומשגרים שמיועדים ליירט רקטות נ"ט מתקרבות לפני פגיעה.

לצד זאת נבחנות מערכות חישה להגנת נמלים, כלי שיט בלתי מאוישים לסיורים בצד הימי, כלים קרקעיים בלתי מאוישים לסריקות היקפיות, ופלטפורמות רובוטיות לבדיקות שוטפות שיתממשקו עם כוחות התגובה הקיימים. מדובר בתפיסה רחבה יותר של אבטחה, שלא נשענת רק על שומרים, ספינות ליווי או גדרות, אלא על שילוב בין חיישנים, אוטומציה ורובוטיקה.

איום הבינה המלאכותית משנה את כללי המשחק

אחת הנקודות הבולטות במסמך היא ההתייחסות המפורשת לבינה מלאכותית כמרכיב מאיים בפני עצמו. בצי מזהים אפשרות לתקיפות באמצעות נחילי רחפנים אוטונומיים, וגם לניסיונות איסוף מודיעין מונחי AI נגד מתקנים גרעיניים. נוסף על כך, קיים חשש מפני מתקפות סייבר-פיזיות או פעולות הטעיה מתוחכמות נגד רשתות האבטחה של המערך האסטרטגי.

לכן מחפש הצי גם אמצעים שיידעו לשבש נחילים אוטונומיים, להפריע למערכי מודיעין, מעקב וסיור מתקדמים, ולהקשיח את רשתות ההגנה מפני חדירה או הונאה. במילים אחרות, לא מדובר עוד רק בהגנה מפני כלי נשק שמגיעים פיזית אל היעד, אלא גם במאבק על החתימה הדיגיטלית, התקשורת והמודעות המצבית סביבו.

המטרה הסופית: לא להתגלות מלכתחילה

מעבר לאמצעי יירוט והגנה, הצי מבקש גם לצמצם ככל האפשר את עצם האפשרות לגלות את הצוללות והמערכות התומכות בהן. לשם כך הוא מחפש טכנולוגיות שיקטינו או ימתנו סוגים שונים של חתימות: אקוסטיות, כימיות, אופטיות, אלקטרומגנטיות, רדיולוגיות, הידרודינמיות ואפילו קיברנטיות.

המשמעות רחבה: בעולם שבו רחפנים, סנסורים זולים, מצלמות תרמיות, אלגוריתמים לניתוח תנועה וכלים תת-ימיים בלתי מאוישים הופכים לנפוצים יותר, גם נכסים שבעבר נחשבו כמעט בלתי פגיעים נדרשים להתאים את עצמם. מסמך החיפוש של הצי כולל 22 תחומי מיקוד שונים, ומלמד עד כמה עמוק חלחל החשש מפני איום זול, נגיש ומבוזר על ליבת ההרתעה האסטרטגית של ארה"ב.