הכנסייה הרוסית שלחה לחזית שריד מידו של נסיך מימי הביניים

רוסיה שלחה לחזית באוקראינה שריד עצם שיוחס לידו הימנית של הנסיך דמיטרי דונסקוי, דמות מפתח בהיסטוריה הרוסית מימי הביניים, במהלך שמוגדר במוסקבה כמסר של חיזוק רוחני לחיילים. ההעברה לדונצק, אזור שבקרמלין רואים כחלק מרוסיה מאז 2022 אך בקייב דוחים זאת מכל וכל, ממחישה שוב עד כמה המלחמה הפכה גם לזירה של גיוס דתי, היסטורי ותודעתי.

השריד הוצא מקריפטה בקרמלין והועבר לדונצק

לפי הודעת הפטריארכיה של מוסקבה, החלק שנשלח לחזית הוא שבר עצם מהיד הימנית של דונסקוי — אותה יד, לדבריה, שבה אחז בחרב בקרב קוליקובו ב-1380. הקרב ההוא, שבו ניצחו כוחותיו של דונסקוי את אורדת הזהב המונגולית, נחשב ברוסיה לאחד הרגעים המכוננים של התגבשות הכוח הרוסי, והנסיך עצמו זוכה למעמד כמעט מיתי בשיח הלאומני.

שרידיו של דונסקוי נחשפו מחדש בקיץ האחרון במהלך עבודות שיקום בקתדרלת המלאך מיכאל שבקרמלין. באוגוסט הגיע ולדימיר פוטין למקום, בחן את הממצאים, ושיבח אותם כגילוי ייחודי שמחזק את יסודות ההיסטוריה הרוסית. זמן קצר לאחר מכן הפך הממצא גם לכלי פומבי במסע עידוד לחזית.

הכנסייה מסרה כי השריד נשמר בקופסה מעוטרת תחת זכוכית מחוסמת, וכי הוא יוצג ליחידות לוחמות לאורך קו חזית שאורכו עולה על אלף קילומטרים. מבחינתה, מדובר ביותר ממוצג סמלי: בהודעתה כינתה את דונסקוי "המפקד הקדוש" וטענה כי הוא יצטרף, באופן בלתי נראה, אל החיילים הרוסים.

טקסים, תפילות ונשיקות לשריד

השריד הוצג בימים האחרונים בשורה של טקסים בעלי אופי ממלכתי-דתי. בסוף השבוע הוא הובל ברחובות מוסקבה בתהלוכה אורתודוקסית גדולה, ובהמשך הועבר לדונצק. בטקס שנערך שם, סמוך לאנדרטת מלחמת העולם השנייה, השתתף סרגיי קיריינקו, סגן ראש הסגל הראשון בקרמלין, לצד מפקדים צבאיים והנהגה מקומית שמונתה בידי מוסקבה. המשתתפים נראו מנשקים את הקופסה ומצטלבים בזמן שכומר נשא תפילה.

מטרופוליט ולדימיר מדונצק ומריופול אמר בטקס כי גם אנשי הצבא וגם תושבי דונבאס זקוקים ל"חיזוק מלמעלה", לעזרת האל ולברכת הקדושים. המסר הזה חוזר בשבועות האחרונים גם במקומות אחרים ברוסיה: משרד ההגנה פרסם תיעוד של חיילים בטקס דתי במחוז סברדלובסק, כשהם נושאים איקונות ודגלים אורתודוקסיים, לצד מפקד שטען כי השרידים יסייעו לניצחון הרוסי.

החיבור בין המדינה, הצבא והכנסייה איננו חדש במלחמה הזאת, אך המהלך הנוכחי ממחיש עד כמה הוא הועצם. הכנסייה האורתודוקסית הרוסית תומכת בפומבי בפוטין מאז תחילת הלחימה, והמלחמה מוצגת לא פעם לא רק כעימות צבאי אלא גם כמאבק בעל ממד רוחני וציוויליזציוני.

מדוע דווקא עכשיו, ולמה זה חשוב פוליטית

הבחירה להבליט דווקא כעת את דמותו של דונסקוי אינה מקרית. ברוסיה מציגים אותו כמצביא שניצב מול אויב חיצוני והכריע עימות היסטורי, ולכן הוא משתלב היטב בנרטיב הרשמי של הקרמלין. גם בעבר שימש שמו כסמל צבאי: במלחמת העולם השנייה נקרא על שמו טור טנקים סובייטי שמומן בידי הכנסייה. ב-1988 הוא הוכרז רשמית כקדוש.

אלא שהמהלך מעורר גם ביקורת. מתנגדיו טוענים כי הכנסייה חורגת מהנהוג ביחס לשרידים קדושים, וכי היא מגייסת אותם לצורכי תעמולה בזמן מלחמה. אחרים מעלים תהייה מדוע שרידיו, שמקומם היה ידוע במשך עשרות שנים, הוצאו מחדש וזכו להאדרה ציבורית דווקא עכשיו, עשרות שנים לאחר שהוכרז כקדוש.

הכומר וההיסטוריון אלכסנדר זנמונץ, הכותב מחוץ לרוסיה, טען כי הנהגת הכנסייה במוסקבה מחפשת עוד ועוד דרכים להפגין נאמנות למאמץ המלחמתי של הקרמלין. לדבריו, לאחר שכבר נשלחו כמרים לחזית, נקבעו תפילות חובה לניצחון רוסי ונערכו טקסים דתיים פומביים, גם השימוש בשרידים היסטוריים משתלב באותו דפוס של גיוס כל מוסדות המדינה והחברה למלחמה.

בפועל, המהלך מגיע בזמן שבו רוסיה מנסה להשלים השתלטות מלאה על מחוז דונצק, בעוד המגעים המדיניים לסיום הלחימה אינם מביאים לפריצת דרך. על הרקע הזה, השלטון במוסקבה ממשיך להישען לא רק על כוח צבאי, אלא גם על סמלים היסטוריים ודתיים שנועדו לבצר את הלכידות הפנימית ואת רוח הלחימה.