אוקראינה הופכת סירות תקיפה למשגרי רחפני FPV

התמונה הגדולה

אוקראינה ממשיכה לדחוף קדימה את אחד התחומים שבהם בלטה מאז פרוץ המלחמה: שילוב מהיר, גמיש וזול יחסית של מערכות בלתי מאוישות בלחימה. הפעם מדובר בהתפתחות משמעותית בזירה הימית: סירות התקיפה הבלתי מאוישות שלה, שכבר מילאו תפקיד מרכזי בהרחקת הצי הרוסי ממערב הים השחור, מוסבות גם למשגרי רחפני FPV — רחפנים קטנים, זולים ובדרך כלל חד-פעמיים, שמופעלים בגישת "מבט ראשון" לעבר מטרה.

במילים פשוטות, הרעיון הוא לקחת כלי ימי שמסוגל להתקרב יחסית לחוף או לעמדה צבאית, ולשגר ממנו כמה רחפני תקיפה קצרים בדיוק ברגע הנכון. כך ניתן לעקוף חלק ממגבלות הטווח של משגרים קרקעיים, לקצר את הדרך אל היעד, ולייצר איום מכיוונים שפחות נוחים להגנה.

איך עובדת הפלטפורמה הימית החדשה

במרכז המהלך עומד ה-Sea Baby, כלי שיט בלתי מאויש שמפותח ומופעל בידי שירות הביטחון האוקראיני, SBU. לפי תיאורים שפורסמו לגבי פעילות הכלי באזור לשון קינבורן ממזרח לאודסה, הסירה יכולה לשאת בין שישה לשמונה רחפני FPV בתאים צדדיים שנפתחים בזמן תקיפה. לצד הרחפנים, דווח כי ניתן לצייד אותה גם ברקטות תרמובריות מדגם שמל.

מבחינת אוקראינה, היתרון אינו רק בתוספת חימוש אלא בשינוי צורת ההפעלה. כלי שיט אוטונומי או נשלט מרחוק יכול להתקרב הרבה יותר לעמדות רוסיות לעומת משגר יבשתי, ובכך לשגר את הרחפנים מנקודה שמגדילה את סיכויי הפגיעה. לפי הנתונים שהציגו גורמים אוקראיניים, ההנחה היא לטווח פעולה של עד 1,500 קילומטרים עם מטען של כשני טונות — נתון שממחיש עד כמה מדובר בפלטפורמה גמישה, גם אם לא כל משימה תתבצע בקצה מעטפת הביצועים הזאת.

עוד נדבך חשוב הוא עמידות ללוחמה אלקטרונית. חלק מהרחפנים שמועמסים על הסירה, לפי הדיווחים, מונחים באמצעות סיב אופטי ולא בקשר רדיו רגיל. המשמעות היא שהם פחות פגיעים לשיבוש אלקטרוני — אחת משיטות ההגנה המרכזיות של רוסיה נגד רחפני FPV.

הטענה המרכזית

הטענה שעולה מן ההתפתחות הזאת היא שאוקראינה אינה רק מייצרת עוד כלי נשק, אלא בונה שיטת לחימה שלמה: פלטפורמות זולות יחסית, בלתי מאוישות, שמביאות חימוש מדויק לטווח קצר עד סף המטרה. לפי הקריאה האפשרית, זו תפיסה שמערערת על ההבחנה הישנה בין ים, יבשה ואוויר — משום שאותו רחפן תקיפה יכול להיות משוגר ממשאית, מרובוט קרקעי, מבלון ואפילו מסירת תקיפה.

מבחינה מבצעית, המשמעות האפשרית רחבה: במקום להסתמך על מספר קטן של מערכות יקרות ומתוחכמות, אוקראינה מדגימה איך אפשר להציף את שדה הקרב בכלים רבים, זולים וקשים ליירוט מלא. זה גם מסביר למה צבאות אחרים, ובראשם ארה"ב, לא מתייחסים עוד לניסוי האוקראיני כאל אלתור מקומי בלבד.

הנתונים והעדויות

ל-Sea Baby יש שושלת נפרדת מזו של ה-Magura, כלי ימי בלתי מאויש אחר שמיוצר בידי Uforce עבור המודיעין הצבאי האוקראיני, GUR. ההבחנה הזאת חשובה משום שבמערב נוטים לעתים לערבב בין המשפחות השונות של הכלים, אך מדובר במערכות נפרדות עם גופי פיתוח, הפעלה ושיווק שונים.

הבריגדיר-גנרל איוון לוקשביץ' אמר באירוע חשיפה של הדור העדכני של Sea Baby באוקטובר 2025 כי "ה-SBU היה הראשון בעולם שפרץ את הדרך לסוג החדש הזה של לוחמה ימית" והוסיף כי אוקראינה ממשיכה לקדם את התחום. גם אם מדובר כמובן בהצהרה מצד גורם מעורב, בפועל קשה להתעלם מהאפקט שיצרו הכלים הללו בים השחור: לפי הערכות שפורסמו בארה"ב, מאז 2022 הם הטביעו או פגעו בכתריסר ספינות מלחמה רוסיות ואילצו את הצי הרוסי להסיג את מרכז פעילותו לנובורוסייסק.

אוקראינה כבר השתמשה ברחפנים ימיים שנושאים רחפני FPV גם נגד נמלים רוסיים, ובהם טואפסה ונובורוסייסק. בנוסף, ה-SBU מסר כי בדצמבר פגע דגם תת-מימי בשם Sub Sea Baby בצוללת מדגם Improved Kilo שעגנה בנובורוסייסק. רוסיה הכחישה שנגרם נזק, אך לפי ניתוחי תצלומי לוויין שבוצעו לאחר מכן, נראו ממצאים שתמכו בהערכה האוקראינית שלפיה הצוללת לפחות הושבתה מבצעית.

גם מחוץ לאוקראינה מצטברות אינדיקציות לעניין מעשי. כוחות מיוחדים אמריקאיים השתמשו ביוני בכלי Magura במהלך תרגיל Balikatan ליד הפיליפינים והטביעו באמצעותו ספינת מטרה — שימוש ראשון בטכנולוגיה הזאת בזירת האינדו-פסיפי. קפטן גארט מילר, שמוביל את קבוצת הפיתוח של כוחות השטח בצי האמריקאי, אמר באפריל כי הצי האמריקאי מצפה להפעיל אלפי כלי שיט קטנים בלתי מאוישים באזור עד 2030.

ניואנסים ומגבלות

לצד ההתרשמות מהחדשנות, חשוב להבחין בין נתון מאומת לבין טענה של צד לוחם. חלק מהפרטים על תצורת החימוש והביצועים של Sea Baby נשענים על דיווחים וחשבונות רוסיים או על הצהרות אוקראיניות, ולא תמיד ניתן לאמת כל פרט בזמן אמת. גם נתוני טווח, מטען ונזק מבצעי נוטים להיות מוצגים במלחמה באופן שמשרת תודעה והרתעה.

נוסף על כך, הצלחה בזירה אחת אינה מבטיחה שכפול מלא בזירה אחרת. הים השחור, קווי החוף, אופי האיום הרוסי ותנאי הלוחמה האלקטרונית מייצרים סביבה ייחודית. ייתכן שמה שעובד היטב מול רוסיה ידרוש התאמות משמעותיות בזירה הפסיפית, שבה המרחקים גדולים בהרבה והאיום הימי והאווירי מורכב יותר.

ובכל זאת, העובדה שנאט"ו כבר מתאמנת בשיטות הפעולה האוקראיניות בולטת במיוחד. בתרגיל REPMUS בפורטוגל בספטמבר הובילה אוקראינה את "הכוח האדום" וגברה על כוחות הברית בכל חמשת התרחישים — נתון שממחיש עד כמה הידע שנצבר בחזית עבר מהשלב הניסיוני לשלב שמעניין גופים צבאיים ממוסדים.

הזווית של פוז

הנקודה המרכזית כאן היא שאוקראינה לא רק מייצרת כלים חדשים, אלא משנה את כללי השילוב ביניהם. המשמעות האפשרית היא שבעתיד הקרוב יותר פלטפורמות בלתי מאוישות ישמשו בעיקר כדי לקרב חימוש זול ומדויק אל המטרה, ולאו דווקא כדי לשאת בעצמן את עיקר כוח האש. אחת הקריאות האפשריות היא שצבאות המערב רואים באוקראינה מעבדת קרב חיה, שמקדימה את תהליכי הרכש והפיתוח המסורתיים.