של מציגה רכב חשמלי זעיר עם טעינה מהירה במיוחד

של נכנסת לעולם הרכב החשמלי מזווית לא שגרתית: לא כיצרנית מכוניות, אלא כספקית טכנולוגיית קירור לסוללות. לשם כך היא הציגה את Triple 10, רכב קונספט עירוני זעיר שנועד להמחיש איך מערכת תרמית שונה יכולה לשפר טעינה מהירה, יעילות אנרגטית ומשקל כולל של הרכב.

במקום צנרת עקיפה: תאי הסוללה טובלים בנוזל

החידוש המרכזי במכונית הניסוי אינו המנוע או המבנה הקומפקטי, אלא שיטת הקירור של הסוללה. ברוב המכוניות החשמליות כיום הקירור נעשה בעקיפין: תאי הסוללה צמודים ללוחות או לתעלות שדרכן זורם נוזל קירור, לרוב על בסיס מים-גליקול, והוא מפנה את החום בלי לבוא במגע עם חלקים תחת מתח גבוה.

ב-Triple 10 של בחרה בגישה אחרת. לדבריה, היא משתמשת בנוזל דיאלקטרי, כלומר נוזל שאינו מוליך חשמל, ולכן אפשר להטביל בו ישירות את תאי הסוללה ואת סביבת המתח הגבוה בלי ליצור קצר. היתרון המוצהר הוא פינוי חום מהיר ויעיל יותר, עם שליטה מדויקת יותר בטמפרטורת התאים — נקודה קריטית במיוחד בזמן טעינה מהירה, כשחום עודף מאלץ בדרך כלל את מערכת הניהול להפחית את עוצמת הטעינה כדי להגן על הסוללה.

טעינה מהירה יותר, מערכת פשוטה וקלה יותר

לפי של, מערכת הקירור הזו בנויה כמעגל יחיד שמטפל לא רק בסוללה אלא גם בפינוי חום מהמנוע ומהאלקטרוניקה. המשמעות היא פחות רכיבים, פחות מורכבות הנדסית, ובתיאוריה גם חיסכון במשקל ובעלות. עבור רכב חשמלי, כל קילוגרם שנחסך וכל שיפור ביעילות התרמית יכולים לתרום ישירות לטווח הנסיעה או לאפשר שימוש בסוללה קטנה יותר.

החברה טוענת כי רכב הקונספט מסוגל לטעון מ-10% ל-80% בפחות מעשר דקות בעמדת טעינה בהספק 175 קילוואט. בנוסף היא מציינת קצב הוספת טווח של כ-25 קילומטר לדקה, לעומת כ-13 קילומטר לדקה בממוצע בכלי רכב חשמליים אחרים הנטענים באותו הספק. עוד נטען ליעילות של 10 קילומטר לקוט"ש, נתון גבוה מאוד במונחי רכב חשמלי, אם כי של לא פירטה באיזה תקן בדיקה השתמשה ולא ציינה את קיבולת הסוללה או הכימיה שלה.

מבחינה צרכנית, אלו מספרים מרשימים על הנייר, אבל חשוב לזכור שמדובר ברכב תצוגה חד-פעמי ולא בדגם סדרתי. בלי נתונים מלאים על הסוללה, המשקל, האווירודינמיקה ותקן המדידה, קשה להשוות אותו באופן ישיר לדגמים שנמכרים כיום בישראל או באירופה.

המכונית היא רק חלון ראווה למוצר האמיתי

מאחורי הפרויקט עומד היגיון עסקי ברור. של אינה מתכוונת להפוך ליצרנית רכב, אלא לשכנע יצרניות קיימות לאמץ את שיטת הקירור שלה — וכך גם לרכוש ממנה את הנוזל התרמי הייעודי. מבחינת החברה, זהו ניסיון לבסס מקור הכנסה חדש בעידן שבו מנועי בעירה פנימית ומוצרי דלק מסורתיים מאבדים בהדרגה מחשיבותם.

בהודעות קודמות תיארה של את הנוזל הזה כשמן בסיס שקוף וטהור במיוחד, שמקורו בגז טבעי, עם מבנה מולקולרי שנועד לשפר את קירור סוללות בכלי רכב חשמליים. בגרסה העדכנית של ההסבר החברה מסתפקת בהגדרה "נוזל דיאלקטרי", אבל המשמעות המעשית דומה: חומר שמסוגל לבוא במגע עם רכיבי מתח גבוה בלי להוליך חשמל.

יש כאן גם צד פחות זוהר. נוזלי קירור שאינם מבוססי מים קיימים כבר היום ביישומים מסוימים, בעיקר ברכב קלאסי ובספורט מוטורי, אך הם נחשבים לנישה יקרה יותר. בחלק מהמקרים הם מציעים יתרונות כמו נקודת רתיחה גבוהה יותר, פחות לחץ במערכת והפחתת קורוזיה, אבל לא תמיד הם מצטיינים בהעברת חום כמו תמיסות מים-גליקול מקובלות. לכן האתגר של של יהיה להוכיח ליצרניות רכב שהפתרון שלה לא רק מעניין הנדסית, אלא גם משתלם לאורך חיי הרכב.

בשלב זה Triple 10 נשאר מכונית הדגמה, אבל המסר של של ברור: הקרב הבא ברכב החשמלי אינו רק על כימיית הסוללה או על הספקי טעינה, אלא גם על הדרך שבה מנהלים חום. אם יצרניות יאמצו קירור ישיר בנוזל דיאלקטרי, ייתכן שהרווח הגדול של של בעידן החשמלי יגיע דווקא מהמוצר שזורם בתוך הסוללה — לא מהחשמל עצמו.