החיידק הימי הזעיר פרוכלורוקוקוס מוכר כיצור שצף במים ומבצע פוטוסינתזה. מחקר שהציג MIT ב־20 באוקטובר 2026 מראה שיש לו דרך חיים נוספת: הוא נצמד למשטחים ויוצר קהילות דביקות, המכונות ביופילם.
אותם גנים, התנהגות אחרת
החוקרים זיהו את היכולת בזנים מענפים שונים של קבוצת החיידקים. הם לא מצאו מוטציה המסבירה את ההיצמדות: אוכלוסיות בעלות אותו מטען גנטי יכלו לעבור ממצב צמוד לציפה חופשית ובחזרה.
בניסוי, התאים הצמודים גדלו לאט יותר, אך שחררו למים כמעט פי שניים פחמן אורגני. ניתוח דנ״א מדגימות מי ים הצביע גם על הימצאות החיידק על חלקיקים בטבע, מהשכבה המוארת ועד עומק של כאלף מטרים.
למה החיבור לחלקיק חשוב?
חלקיקים יכולים לשקוע, ועימם פחמן שנקלט סמוך לפני הים. לכן היצמדות עשויה להעניק לחיידק תפקיד גדול יותר בהעברת פחמן למעמקים מכפי שיוחס לו בעבר.
עדיין לא ברור כמה מהפחמן מגיע לעומק ונשמר שם לאורך זמן. התוצאה תלויה במספר התאים הנצמדים, בשקיעה ובפירוק בדרך. זהו ממצא שעשוי לשפר מודלים של מחזור הפחמן, ולא פתרון מוכח למשבר האקלים.
