מתחת לכיפת הקרח Flade Isblink שבצפון־מזרח גרינלנד זיהו חוקרים אגם שלא תועד קודם, האוגר מי הפשרה ומשחרר אותם רק בהמשך. סוכנות החלל האירופית הציגה את הממצאים בעדכון מ־15 באוקטובר 2026, בעקבות מחקר בכתב העת Scientific Reports שפורסם השנה.
מאגר זמני מתחת לקרח
האגם, המכונה במחקר Lake B, עשוי לאגור עד כ־370 מיליון מטרים מעוקבים של מים, עם טווח אי־ודאות של כ־110 מיליון. החוקרים מעריכים שהאגירה שקולה לכ־63% מהנגר השנתי באגן הניקוז המקומי שלו, באי־ודאות של כ־23 נקודות אחוז. הנתון מתייחס לאגן המסוים שנבדק, ולא לכל מי ההפשרה בגרינלנד.
כדי לעקוב אחר מה שמתרחש מתחת לקרח שילב הצוות מדידות גובה מלוויין ICESat-2, מדידות מכ״ם מלווייני Sentinel-1 ומודל אקלים אזורי. הנתונים מאוקטובר 2018 עד דצמבר 2024 הצביעו על מחזור חוזר: מילוי בעונת ההפשרה והתרוקנות בספטמבר ובאוקטובר.
בשיא המילוי התרוממו פני הקרח שמעל האגם בעד כעשרה מטרים. ברוב השנים זוהה פער של חודשיים עד שלושה בין שיא יצירת מי ההפשרה לבין זרימתם במורד אל האגם הסמוך Romer Sø. בשנת 2022, שבה נמדדו שיעורי ההפשרה הנמוכים בתקופת התצפיות, לא זוהה אירוע התרוקנות. החוקרים מציעים שנדרשת כמות מים מינימלית כדי להפעיל את התהליך.
העיתוי הוא חלק מהסיפור
הממצאים מצביעים על כך שכמות המים הנמסים אינה מספיקה לבדה כדי להבין מתי הם יגיעו לאגמים ולמערכות האקולוגיות במורד. אגירה תת־קרחונית יכולה לשנות את עיתוי הזרימה ואת עוצמתה, ולכן חשוב להביאה בחשבון במודלים אזוריים.
האגם אינו עוצר את ההפשרה, והמחקר אינו מראה שהוא בולם את עליית פני הים. הוא חושף תחנת ביניים נסתרת במחזור המים המקומי — מנגנון שעשוי להשפיע על התנאים במקווי המים הסמוכים.
מקורות: עדכון ESA, 15.10.2026; תקציר המחקר במאגר DTU; המאמר ב־Scientific Reports.
