הליכוד מחריף את העימות עם בג"ץ סביב הרשות השנייה

התמונה הגדולה

המאבק סביב מועצת הרשות השנייה גלש בימים האחרונים הרבה מעבר לשאלת התפקוד של גוף רגולטורי בתחום התקשורת. במוקד ניצבת החלטת בג"ץ שעסקה בהרכב המועצה: לפי החוק, כדי לפעול באופן תקין נדרשים לפחות עשרה חברים מתוך 15, כלומר שני שלישים מן ההרכב. בפועל, מספר החברים ירד לשבעה בלבד, בין השאר לאחר ששר התקשורת שלמה קרעי קרא לחלק מהחברים להתפטר, וחלקם אכן עשו זאת. למרות זאת, בג"ץ קבע שהמועצה תוכל להמשיך לפעול.

ההכרעה הזו סיפקה לקרעי ולבכירי הליכוד נקודת חיכוך נוחה יחסית, שאינה נוגעת ישירות לסוגיות הנפיצות ביותר, אך מאפשרת להציג עימות חד מול מערכת המשפט. בתוך זמן קצר, מה שנראה כמו ויכוח טכני על סמכויות והרכב מועצה, הוצב בלב השיח הפוליטי כפרשה בעלת משמעויות חוקתיות.

הטענה המרכזית

ליבת המהלך בליכוד אינה רק משפטית אלא גם פוליטית. לפי שרים ובכירים במפלגה, העימות הנוכחי נועד לשדר לבייס הימני שהממשלה אינה מוכנה עוד לספוג הכרעות של בג"ץ בלי תגובה חריפה. קרעי אמר כי "שופטי בג"ץ לא האמינו שאנחנו נעשה סיפור מהנושא הזה", והוסיף שלדבריו ויתור במקרה הזה היה יוצר תקדים בעייתי להמשך.

מאחורי הקו התקיף עומדות, לפי ההערכות במערכת הפוליטית, שתי סיבות מרכזיות: הראשונה היא האישית-פוליטית, משום שההכרעה נגעה ישירות לקרעי, שנחשב לאחד השרים העימותיים ביותר מול מערכת המשפט; השנייה היא תזמון פוליטי רגיש, על רקע התקרבות אפשרית לבחירות והניסיון להחזיר אנרגיה למחנה הליכוד. בסביבת נתניהו מעריכים כי שיח חזיתי מול בג"ץ עשוי לחזק את ההתגייסות בשטח, גם במחיר העמקת העימות המוסדי.

הנתונים והעדויות

לפי פרטי האירוע, קרעי פנה תחילה לשר המשפטים יריב לוין, שנרתם לקדם קו תגובה תקיף. השניים פנו לשרים בכירים, למזכיר הממשלה ולמקורבי ראש הממשלה בנימין נתניהו, וביקשו אישור לנוסח הצהרה חריגה נגד בג"ץ. נתניהו נתן אור ירוק, ולאחר מכן פורסמה ההודעה שהציתה את הסערה.

קרעי, כך עולה מדבריו, מבקש להרחיב את קו העימות גם כלפי הכנסת עצמה, והוא ציין כי הוא מצפה ממנה שלא לקיים פסיקה של בג"ץ אם, לטענתו, ניתנה ללא סמכות. באופוזיציה תקפו בחריפות את המהלך. ח"כ מירב בן ארי אמרה כי מדובר שוב ב"אותם אנשים שמחפשים להבעיר מדורה", וייחסה את ההתנהלות לרצון לייצר כאוס.

במקביל, בליכוד מזהים רווח פוליטי מיידי. גורמים במפלגה סבורים כי תומכי הליכוד כועסים על כך שהשרים לא התייצבו בעבר בצורה תקיפה יותר מול בג"ץ, וכי עימות גלוי עשוי לסייע בהנעת מצביעים. בהקשר הזה מוזכרת גם סוגיית בחירתו של עו"ד מיכאל ראבילו, פרקליטו האישי של נתניהו, לתפקיד מבקר המדינה. שרים בליכוד מפעילים לחץ שלא לקיים הצבעה נוספת אם בג"ץ יתערב, ולטענתם נסיגה תתפרש כחולשה נוספת מול בית המשפט.

ניואנסים ומגבלות

לצד הרטוריקה החריפה, עדיין לא ברור מה תהיה המשמעות המעשית המלאה של ההסלמה. יש פער בין הצהרות פוליטיות תקיפות לבין צעדים מוסדיים בפועל, במיוחד כשמדובר באי-ציות להכרעות שיפוטיות. לפי הקריאה האפשרית, חלק מהמהלך נועד בראש ובראשונה לייצר מסר ציבורי ופנים-מפלגתי, ולא בהכרח לשנות מיד את יחסי הכוחות בפועל.

כמו כן, בתוך הליכוד עצמו היו תחילה מי שהיססו לתמוך ביוזמה, אף שלבסוף לא נשמעה התנגדות פומבית משמעותית. גם בסביבת נתניהו הבינו, לפי המתואר, שהמהלך עלול להרחיק חלק ממצביעי הימין המתון. מנגד, ההכרעה הפוליטית שנראית כעת היא לתת עדיפות לחיזוק הבייס על פני ניסיון לרצות קהלים רכים יותר.

האירוע גם אינו עומד לבדו: בקואליציה קושרים אותו לשורה של חזיתות נוספות, ובהן ההמתנה להכרעת בג"ץ בסוגיית הוועדה לבחירת שופטים וחוקי תקשורת נוספים. המשמעות היא שהפרשה הנוכחית עשויה לשמש מודל תגובה לקראת עימותים רחבים יותר בין הרשות המבצעת, הכנסת ובית המשפט.

הזווית של פוז

הנקודה המרכזית כאן היא שהרשות השנייה משמשת פחות כמוקד הוויכוח ויותר ככלי במאבק רחב בהרבה על סמכות, משילות וגיוס פוליטי. המשמעות האפשרית היא שהליכוד בוחן מחדש את כדאיות העימות הישיר עם בג"ץ כציר קמפיין. אחת הקריאות האפשריות היא שהמסר אינו מופנה רק לשופטים, אלא גם לבוחרי הימין שמצפים לקו תקיף וברור יותר.