הטיול בהודו הסתיים עם 38 טפילים במוח

מה שהיה אמור להיות טיול חלומות של שלושה חודשים בהודו, הפך עבור אורי דנמן, תושבת וויילס שבבריטניה, להתמודדות רפואית ונפשית שנמשכה שנים. דנמן נדבקה, לפי הערכת המומחים, בביצי תולעת שרשור בעקבות זיהום במזון או במים, ורק זמן רב לאחר מכן התברר שהזיהום התפשט למערכת העצבים המרכזית וגרם לעשרות ציסטות במוחה.

הסיפור שלה החל ב-2007, כשהייתה בטיול בהודו. לדבריה, היא הייתה מודעת לסיכונים הכרוכים במחלות המועברות דרך מזון, ולכן אף צמצמה מאוד את צריכת הבשר. אלא שלפי ההערכה הרפואית, החשיפה לא התרחשה בהכרח דרך בשר, אלא ייתכן שנבעה מהיגיינה לקויה או ממזון ומשקאות שבאו במגע עם ביצים מיקרוסקופיות של הטפיל.

הסימן הראשון הופיע רק כעבור שנים

שלוש שנים אחרי הטיול, ב-2010, הופיע הסימן הראשון לכך שמשהו חמור התרחש. במהלך ביקור בשירותים במסעדה, דנמן הבחינה כי הפרישה בצואה תולעת שרשור באורך של כמטר. בדיקות הצואה שנערכו לה לאחר מכן נמצאו תקינות, ומאחר שלא חשה בתסמינים חריגים, היא סברה שהאירוע הסתיים.

אבל כשנה לאחר מכן החלה ההידרדרות. היא סבלה מכאבי ראש תכופים וחריפים, עד שלבסוף התמוטטה בעקבות פרכוס קשה. בבית החולים בוצעו לה סריקות מוח דחופות, ואלה העלו ממצא חריג במיוחד: זיהום מסוג נורוציסטיקרקוזיס, שבו זחלי תולעת שרשור חודרים לרקמות ויוצרים ציסטות. במקרה שלה אותרו 38 ציסטות נרחבות ברקמת המוח.

מחלה נדירה במערב, שכיחה יותר באזורים מתפתחים

לפי ארגון הבריאות העולמי, נורוציסטיקרקוזיס נחשבת למחלה נדירה יחסית במדינות מערביות, אך נפוצה יותר באזורים מתפתחים. ההדבקה יכולה להתרחש בעקבות אכילת בשר חזיר שלא בושל היטב, שתיית מים מזוהמים או חשיפה להיגיינה לקויה המאפשרת לביצי הטפיל לזהם מזון ומשקאות.

המקרה של דנמן ממחיש את הקושי שבאבחון זיהומים כאלה: בין ההדבקה האפשרית לבין הופעת התסמינים עשויות לחלוף שנים. בתקופה הזאת האדם עלול להרגיש בריא לחלוטין, ורק עם הופעת סימנים נוירולוגיים כמו כאבי ראש, פרכוסים או תסמינים עצביים אחרים מתבררת התמונה המלאה.

לא רק מאבק גופני, גם משבר נפשי

דנמן אושפזה למשך שבועיים וקיבלה טיפול בתרופות נוגדות טפילים לצד סטרואידים. בתחילה נרשם שיפור, אך בהמשך הופיעה החמרה: נפיחות סביב הציסטות במוח ותחושות נימול קשות, שלדבריה אילצו אותה לעזוב את עבודתה. מצבה הוביל גם למשבר נפשי עמוק, שכלל התקפי חרדה, פרנויה ופסיכוזה, והיא נזקקה לטיפול פסיכיאטרי צמוד.

אחרי שנים של טיפול ומעקב, חל שיפור משמעותי. הטפילים מתו, ובהמשך עברו הסתיידות בתוך רקמת המוח, כך שלא היוו עוד סכנה פעילה. מאז 2017, דנמן אינה סובלת עוד מפרכוסים.

מהחוויה האישית לפעילות ציבורית

כיום דנמן בחרה להפוך את החוויה האישית הקשה לכלי הסברה ותמיכה. היא מפעילה פודקאסט בשם "38 טפילים", שבו היא מספרת על ההתמודדות עם המחלה ועל ההשלכות שלה על חיי היומיום, ומבקשת לעזור לחולים ולבני משפחותיהם להתמודד עם מצב רפואי נדיר ומטלטל.

המקרה שלה מדגיש עד כמה זיהומים טפיליים עלולים להתגלות באיחור, ועד כמה הרגלי היגיינה, בטיחות מזון ומים נקיים נשארים גורם מרכזי במניעת הדבקה — גם עבור מטיילים שמודעים לסיכונים ונוקטים זהירות.