בג"ץ פסל את בחירת מבקר הכנסת

בית המשפט העליון קבע ביום חמישי כי הליך ההצבעה שבו נבחר מבקר הכנסת אינו יכול לעמוד, לאחר שבמהלך הבחירה התעוררה מחלוקת סביב שמירת חשאיות ההצבעה במשכן. הפסיקה ניתנה על רקע סערה פוליטית חריפה בין הקואליציה לאופוזיציה, ובמרכזה טענות כי צילום ההצבעה מאחורי הפרגוד פגע בתקינות ההליך ובשוויון בין חברי הכנסת המשתתפים בו.

הוויכוח סביב הטלפונים והצילום

הבחירה במבקר הכנסת אמורה להתנהל כהצבעה חשאית, בדומה לשורת הליכים פרלמנטריים שבהם נדרש חופש הצבעה אישי. אלא שבמהלך יום ההצבעה עלו טענות מצד חברי אופוזיציה בנוגע להכנסת טלפונים ניידים אל מאחורי הפרגוד ולתיעוד ההצבעה. ח"כ יבגני סובה, שניהל את הישיבה, הודיע בשם היועצת המשפטית לכנסת, עו"ד שגית אפיק, כי רצוי שלא להכניס טלפונים לפרגוד, אף שאין לכך עיגון מפורש בחוק.

הניסוח הזה עמד בלב המחלוקת: לא איסור מחייב אלא המלצה. מבחינת המתנגדים להליך, עצם האפשרות לצלם את פתק ההצבעה עלולה לרוקן מתוכן את עקרון החשאיות, משום שהיא מאפשרת לחבר כנסת להוכיח לאחרים כיצד הצביע. מנגד, בכנסת הזכירו כי גם בעבר נרשמו מקרים שבהם חברי כנסת תיעדו את הצבעתם בהליכים דומים, מבלי שהדבר הוביל לפסילת התוצאה.

ההסכמה בחדר יו"ר הכנסת

לאחר שהתעוררו הטענות, התקיימה התייעצות בחדרו של יו"ר הכנסת אמיר אוחנה. בדיון השתתפו, בין השאר, יו"ר הקואליציה אופיר כץ, יו"ר האופוזיציה מירב בן ארי, וכן משקיפים מטעם שני המחנות. לפי התיאור שנמסר, הצדדים הסכימו על מתווה של הצבעה חוזרת, לצד המלצה להימנע מהכנסת טלפונים. בכנסת תיארו את ההבנה שהושגה כ"הסכמה ברזל".

אלא שגם לאחר הסבב החוזר נמשכה המחלוקת. במהלך ההליך נצפו כמה מחברי הקואליציה מתעדים את הצבעתם, ובהם, לפי הפסיקה, שלמה קרעי, מאי גולן וגילה גמליאל. מבחינת העותרים, העובדה שהדבר חזר על עצמו גם אחרי ההסכמות פגעה בלגיטימיות של ההליך כולו. מבחינת הקואליציה, מדובר בהתנהלות שאינה ראויה בהכרח, אך גם לא בכזו שמצדיקה את ביטול ההצבעה בדיעבד.

המאבק הרחב יותר על גבולות ההתערבות

הפרשה חורגת בהרבה מהשאלה הטכנית אם מותר היה לצלם מאחורי הפרגוד. למעשה, היא נוגעת ללב הוויכוח הישן על מערכת היחסים בין הכנסת לבית המשפט העליון: עד כמה רשאי בג"ץ להתערב בהליכים פנימיים של הרשות המחוקקת, ומתי פגם פרוצדורלי הופך לפגם מהותי שמצדיק ביטול תוצאה.

עו"ד אפיק, שהתייצבה להגן על ההליך בשם הכנסת, טענה כי גם אם מדובר בהליך לא מושלם, עבודת הכנסת נשענת במידה רבה על נוהג, הסכמה ואמון בין סיעות. לדבריה, אי אפשר לנהל כל צעד פרלמנטרי כאילו היה הליך שיפוטי סטרילי. מנגד, בפסיקת העליון ניתן משקל לעקרון החשאיות עצמו ולצורך להבטיח שהצבעה אישית לא תהיה נתונה ללחצים או לפיקוח חיצוני.

ההכרעה צפויה להעמיק עוד יותר את המתח הפוליטי סביב מעמדו של בג"ץ. במחנה הימין רואים בפסילה דוגמה נוספת להתערבות שיפוטית בעבודת הכנסת, במיוחד כאשר מדובר בהליך פנימי של נבחרי ציבור. מנגד, תומכי הפסיקה טוענים כי דווקא כאשר הכנסת בוחרת גורם ביקורת פנימי, יש חשיבות מיוחדת להקפדה על כללי משחק ברורים ושוויוניים.

בסופו של דבר, המשמעות המעשית של פסק הדין ברורה: תוצאת הבחירה שנקבעה בהליך שנפסל אינה עומדת, והכנסת תידרש לקיים הליך תקין מחדש בהתאם לכללים שיבטיחו חשאיות מלאה של ההצבעה.