אוסטרליה משקיעה 25 מיליארד דולר במספנת הנדרסון

מה קורה?

מתחם ההגנה הנדרסון, מדרום לפרת' שבמערב אוסטרליה, הופך בהדרגה לאבן יסוד בתוכנית ההתעצמות הימית של קנברה. לפי תוכנית ההשקעות המשולבת שפורסמה באפריל, הממשלה האוסטרלית מתכוונת להזרים כ-25 מיליארד דולר אוסטרלי לאורך עשר שנים כדי לבסס במקום מרכז מתקדם לבניית ספינות ולתחזוקת כלי שיט של הצי המלכותי האוסטרלי.

היעד רחב בהרבה מהרחבה נקודתית של מספנה קיימת. הנדרסון אמור לשמש בעתיד לבניית כלי שיט חדשים, ובהם פריגטות רב-תכליתיות עתידיות שיישענו על תכנון של התעשייה היפנית MHI, לצד רציפות תפעולית לצוללות התקיפה הגרעיניות שאוסטרליה מבקשת להכניס לשירות במסגרת AUKUS. בנוסף, המקום אמור להמשיך ולתמוך בצוללות מסדרת קולינס ולספק תחזוקה ברמת מספנה לצוללות תקיפה גרעיניות של אוסטרליה, ארצות הברית ובריטניה.

בשלב הראשון מתוכנן לספק למתחם מבדוק צף חדש, ובהמשך נבחנת הקמה של כמה מבדוקים יבשים קבועים לצד שדרוג מקיף של התשתיות שכבר פועלות באזור.

למה זה קורה?

מאחורי ההשקעה עומדים שני צרכים מרכזיים: הרחבת היכולת הימית של אוסטרליה והפחתת התלות במתקנים מוגבלים שאינם בנויים לעומס העתידי. הצי האוסטרלי צפוי לקלוט בשנים הקרובות פלטפורמות גדולות ומורכבות יותר, ובהן כלי נחיתה חדשים, פריגטות חדשות ובהמשך גם מערך תומך לצוללות מונעות בכוח גרעיני. כדי לאפשר זאת, נדרשת תשתית רחבה יותר מזו שקיימת כיום.

הצורך הזה בולט במיוחד בתוכניות הבנייה של אוסטל, שהוגדרה בידי הממשלה האוסטרלית כ"בונה אסטרטגית". החברה מייצרת כיום בהנדרסון סירות סיור מסדרות Cape ו-Evolved Cape, וגם את כלי הסיור Guardian שנמסרים למדינות איים באוקיינוס השקט וההודי במסגרת תוכנית ביטחון ימי אזורית. אלא שכעת היקף הדרישות גדל: אוסטל אמורה לבנות 18 כלי נחיתה בינוניים עבור הצבא האוסטרלי, ולאחר מכן שמונה כלי נחיתה כבדים גדולים משמעותית.

המעבר מכלי שיט קטנים יחסית לכלים באורך 100 מטרים ובדחי של כמעט 4,000 טון מחייב תשתית אחרת. לכן חלק ראשון של תוכנית כלי הנחיתה הכבדים ייבנה ב-Common User Facility, מתקן משותף במתחם, לפני מעבר לאתר קבוע. זהו סימן ברור לכך שהממשלה והתעשייה עדיין מגבשות את המבנה הקבוע שיידרש לייצור סדרתי של ספינות גדולות ואף של הפריגטות העתידיות.

מה ההיסטוריה?

המרחב הימי התעשייתי שבו יושב הנדרסון, Australian Marine Complex, החל לפעול ב-2003. סביב המתקן הממשלתי המרכזי קמו עם השנים חברות בולטות מתחום בניית הספינות והתעשייה הימית של מערב אוסטרליה. בין השחקניות הבולטות נמצאות אוסטל, BAE Systems ו-Civmec.

אוסטל פועלת בקצה הצפוני של המתחם ומזוהה במיוחד עם כלי שיט מאלומיניום לשוק הצבאי והאזרחי. לצד פעילותה באוסטרליה, החברה מוכרת גם בזכות ספינות הקרב החופיות מסדרת Independence שנבנו בארצות הברית. בהנדרסון עצמה היא מייצרת מכלולים, מבצעת הרכבה סופית ומסיימת התאמה והצטיידות של ספינות מבצעיות.

במרכז המתחם פועלת BAE Systems עם מתקן תמיכה ימי שכולל תשתיות יבשות נרחבות ומעלית ספינות המסוגלת להרים כלי שיט באורך של עד 140 מטר וברוחב של 23 מטר. המתקן בלט בשנים האחרונות בעיקר בזכות עבודות התמיכה בפריגטות מסדרת ANZAC. עם זאת, התכנון העתידי עדיין אינו מגדיר כיצד תשפיע ההתרחבות על עומס העבודה באתר. לפי דיווחים בתקשורת האוסטרלית, החברה קיצצה לאחרונה יותר מ-150 משרות בהנדרסון על רקע האטה בעבודות הביטחוניות.

בקצה הדרומי יושבת Civmec, שנכנסה לפעילות בהנדרסון ב-2011. החברה נבנתה במקור סביב תשתיות ימיות לתעשיית המשאבים, אך בשנים האחרונות הרחיבה את פעילותה גם לתחום הביטחוני. נקודת המפנה הייתה מעורבותה בתוכנית ספינות הסיור Arafura. לאחר שחברת לורסן אוסטרליה, שהובילה את הפרויקט, נקלעה לקשיים ויצאה מהפעילות, Civmec רכשה את נכסיה ושילבה את הפעילות תחת Civmec Defence Industries. תוכנית Arafura עצמה קוצצה ב-2024 מ-12 ספינות לשש בלבד, צעד שהמחיש את התנודתיות שמאפיינת חלק מהמיזמים הימיים במדינה.

מה המשמעות?

הנדרסון אינו עוד מספנה אזורית, אלא פרויקט לאומי שמחבר בין מדיניות הגנה, תעשייה כבדה ובריתות בינלאומיות. אם התוכנית תיושם במלואה, אוסטרליה תרוויח מרכז ימי שמסוגל לא רק לבנות ולתחזק חלק ניכר מהצי שלה, אלא גם לתמוך בנוכחות אמריקנית ובריטית באוקיינוס ההודי ובאוקיינוס השקט.

במקביל, הסיפור של הנדרסון מדגיש את גודל האתגר. הממשלה מבקשת לקדם בעת ובעונה אחת כלי נחיתה בינוניים, כלי נחיתה כבדים, פריגטות חדשות, תחזוקת צוללות קיימות והיערכות לעידן הצוללות הגרעיניות. המשמעות היא תחרות על כוח אדם, רציפים, שטחי ייצור ושרשראות אספקה. כל עיכוב באחת התוכניות עלול להשפיע על האחרות.

לכן, השאלה המרכזית איננה רק כמה כסף יוזרם למתחם, אלא עד כמה מהר תצליח אוסטרליה להפוך את הנדרסון ממוקד תעשייה ימית חשוב למרכז אסטרטגי של ממש. כבר כעת, לוחות הזמנים של כלי הנחיתה וההיערכות לבניית הפריגטות בתחילת שנות ה-30 מציבים על המתחם עומס תכנוני ותפעולי גבוה במיוחד.