ארה"ב הטילה מכס חדש של 12.5% על ישראל

מה קרה

משרד נציב הסחר האמריקני הודיע הלילה, דקות לפני שפג תוקפם של המכסים הזמניים הקודמים, על הפעלת סבב מכסים חדש על יבוא מיותר מ-80 שותפות סחר מרכזיות של ארצות הברית. הצו נכנס לתוקף בחצות לפי שעון ארה"ב, וקובע תוספת מכס בשיעורים של 10% עד 12.5%.

ישראל נכללה בקבוצת המדינות שעליהן הוטל השיעור המרבי של 12.5%. זאת בשעה שמדינות אחרות, ובהן קנדה, מקסיקו, הודו וירדן, קיבלו שיעור נמוך יותר של 10%. לפי מסמכי הממשל, ישראל גם לא נכללה במסגרת מנגנוני תקרה והקלות שניתנו לגושים ולמדינות אחרות, ובהם האיחוד האירופי, יפן, דרום קוריאה, שווייץ וטייוואן.

הנימוק הרשמי של וושינגטון הוא מאבק בעבודת כפייה. הממשל אינו טוען שמוצרים ישראליים מסוימים יוצרו בדרך זו, אך קובע שלישראל אין איסור חוקי מפורש על יבוא סחורות שיוצרו בעבודת כפייה, ולכן גם לא קיימת אכיפה אפקטיבית מספקת. נציב הסחר האמריקני, ג'יימיסון גריר, אמר כי ארצות הברית אוסרת כמעט מאה שנה על יבוא מוצרים שיוצרו בעבודת כפייה, והוסיף לדבריו שהגיע הזמן שגם שותפות הסחר שלה ינהגו כך.

לצד זאת, הממשל החריג כמה תחומים שנחשבים רגישים לכלכלה האמריקנית, בהם נפט, גז טבעי, דשנים, ציוד תעופה אזרחי ותרופות גנריות. עוד נקבע כי יבוא תרופות גנריות לארה"ב ימשיך ליהנות ממכס אפס למשך שנתיים. גם מוצרים שכבר כפופים למכסים מיוחדים בתחומי הפלדה, האלומיניום והרכב הוחרגו מהסבב החדש.

למה זה חשוב

מבחינת ישראל, מדובר בצעד בעל משמעות ישירה ליצואנים. בניגוד לרושם המקובל לעתים בשיח הציבורי, את המכס משלמות החברות האמריקניות המייבאות, אך בפועל העלות הנוספת מתגלגלת לעתים קרובות לשרשרת כולה: ליבואן, למפיץ, ולעתים גם ליצרן הזר שנדרש לספוג חלק מהפגיעה במחיר כדי להישאר תחרותי. עבור היצוא הישראלי, פירוש הדבר הוא סיכון לירידה בכדאיות של מכירה לשוק האמריקני.

הפגיעה הפוטנציאלית רחבה משום שהתוספת החדשה חלה גם על מוצרים שנהנו עד כה מהטבות במסגרת הסכם הסחר החופשי בין ישראל לארצות הברית. המשמעות היא שלא רק מגזר אחד עומד בפני התייקרות, אלא מגוון תחומים: טכנולוגיה, מכשור רפואי, כימיקלים, מזון, ציוד תעשייתי ומוצרי צריכה. לפי נתוני הממשל האמריקני, ארה"ב ייבאה מישראל סחורות בשווי כ-20.6 מיליארד דולר ב-2025, והיקף הסחר הדו-צדדי בסחורות הגיע לכ-34.4 מיליארד דולר.

יש כאן גם מסר מדיני-כלכלי רחב יותר. ישראל נחשבת לבעלת ברית קרובה של ארצות הברית, אך הכללתה בשיעור המרבי מלמדת כי במדיניות הסחר הנוכחית של וושינגטון, השיקול המסחרי גובר גם מול מדינות ידידותיות. אחת הקריאות האפשריות היא שהממשל מבקש לייצר כלל אחיד ונוקשה יותר, שאינו מעניק חסינות אוטומטית לבעלות ברית.

ההשלכות האפשריות

ברמה המיידית, ייתכן שיצואנים ישראלים יידרשו לבחון מחדש מחירים, חוזים ושרשראות אספקה מול לקוחות בארה"ב. חלקם עשויים לנסות לגלגל את העלות, אחרים עלולים לספוג חלק ממנה, ובענפים תחרותיים במיוחד ייתכן שהמהלך יפגע ביכולת להתחרות מול ספקים ממדינות שקיבלו שיעור נמוך יותר.

ברמה האמריקנית, זהו גם הימור פוליטי וכלכלי של טראמפ. אחרי שבית המשפט העליון בארה"ב פסל את השימוש בחוקי חירום בינלאומיים לצורך הטלת מכסים רחבים והורה להשיב הכנסות עתק שנגבו, הממשל עבר תחילה למסלול זמני אחר, וכעת נשען על סעיף 301 לחוק הסחר של 1974. זהו כלי שטראמפ השתמש בו בעבר מול סין, אך כעת הוא מרחיב אותו להיקף גלובלי יוצא דופן.

המהלך כבר מעורר מחלוקת חריפה בוושינגטון. הסנאטור הדמוקרטי רון ויידן תקף את ההחלטה בשימוע בקונגרס וטען כי מדובר בניסיון לשחזר מכסים כלליים שנפסלו, תחת כסות משפטית חדשה. מנגד, גריר אמר כי אף שהסמכויות המשפטיות השתנו, אסטרטגיית הסחר עצמה לא השתנתה, ולדבריו הממשל ימשיך להשתמש במכסים ובמו"מ כדי לחזק את התעשייה האמריקנית, להגן על עובדים ולצמצם את גירעון הסחר.

המשמעות האפשרית היא שהמאבק לא יישאר רק בזירה הכלכלית, אלא יימשך גם בבתי המשפט ובקונגרס. עבור ישראל, כל שינוי כזה עשוי להשפיע על היצוא לאחד השווקים החשובים ביותר שלה.

הזווית של פוז

הנקודה המרכזית כאן היא שהמהלך האמריקני אינו רק טכני או משפטי, אלא חלק מתפיסה רחבה יותר של מדיניות סחר אגרסיבית. המשמעות האפשרית היא שישראל תידרש כעת לא רק לנהל מגעים מדיניים, אלא גם לבחון התאמות רגולטוריות וכלכליות כדי לצמצם את הנזק. ייתכן שדווקא העובדה שישראל נכללה בשיעור המרבי תחדד בוושינגטון את המסר שלפיו אין יותר פטורים מובנים מאליהם גם לבעלות ברית קרובות.