סופרגירל מאכזבת בקופות, אבל לא על המסך

על מה מדובר

"סופרגירל", הפרק החדש ביקום הקולנועי המחודש של DC תחת פרויקט "Gods and Monsters", הגיע לבתי הקולנוע עם מטען כבד: ציפייה להוכיח שהמהלך החדש של האולפן צובר יציבות, ולשחזר את המומנטום שנוצר אחרי "סופרמן" של השנה שעברה. בפועל, סוף השבוע הראשון שלו היה מאכזב מבחינה מסחרית, ובמקום ניצחון ברור התקבלה תגובה צוננת יחסית מהקהל ומהמבקרים.

אלא שהפער המרכזי סביב הסרט נובע מכך שהתוצאה שעל המסך פחות חמורה מהכותרות סביבו. זה לא סרט כושל במובן היצירתי, ולא מבוכה מהסוג שמערערת מותג שלם. מדובר בסרט מתפקד, לעתים אפילו מהנה, שפשוט לא מצליח לפרוץ את תקרת הזכוכית של הז'אנר ברגע שבו לקהל יש שפע חלופות והוא כבר לא ממהר להגיע לכל סרט גיבורי-על רק בגלל הלוגו.

התסריט נכתב בידי אנה נוגיירה, במסגרת פרויקט שעבר כמה גלגולים עוד מימי התכנון של ה-DCEU הישן. הדמות עצמה כבר הופיעה בסיום "הפלאש" מ-2022, אז גולמה בידי סשה קאיה. אחרי כניסתם של ג'יימס גאן ופיטר ספרן להובלת DC וההשקה של אתחול רך ליקום, הסרט עוצב מחדש כחלק מהקו החדש. את הבימוי קיבל קרייג גילספי, במאי עם רקורד שמחבר בין רגישות לדמויות לבין אנרגיה נגישה לקהל רחב.

מה עובד

היתרון הגדול של "סופרגירל" הוא שהוא לא מרגיש כמו מוצר ציני לחלוטין שהורכב מפס ייצור. יש בו מידה של זהות, והוא מצליח לא פעם להחזיק את עצמו כסרט הרפתקה ראוי. גם אם אינו ממציא מחדש את הז'אנר, הוא לפחות מבין את חוקי המשחק שלו ופועל בתוכם במקצועיות.

העובדה שהסרט אינו מתרסק טונאלית חשובה במיוחד ל-DC, שמנסה כבר כמה שנים לבנות שפה עקבית יותר בין פרויקטים שונים. כאן ניכר ניסיון לייצר איזון בין בניית עולם, דרמה אישית ומופע אקשן נגיש. הבחירה בגילספי נראית הגיונית בהקשר הזה: הוא יודע להניע סיפור ולתת לקצב לעבוד, בלי להעמיס חשיבות עצמית בכל סצנה.

גם בהיבט הרחב יותר, הסרט מדגים שעדיין יש עניין בסיסי בדמות של סופרגירל ובאפשרות להפוך אותה לעוגן משמעותי בתוך ה-DCU החדש. זו נקודת פתיחה לא רעה עבור מותג שמנסה לבסס מחדש את הדמויות המוכרות שלו בלי להישען רק על באטמן או סופרמן.

מה פחות עובד

הבעיה של "סופרגירל" היא שב-2026, או למעשה בכל עידן הפוסט-שיא של סרטי גיבורי-העל, "לא רע" פשוט כבר לא מספיק. כדי לגרום לקהל לצאת מהבית, לשלם על כרטיס ולהעדיף אולם קולנוע על פני המתנה קצרה לסטרימינג, סרט כזה חייב להרגיש חיוני, מפתיע או לפחות גדול מהחיים. "סופרגירל" לא תמיד מגיע לשם.

הביקורות המעורבות והרעש השלילי ברשת לא בהכרח משקפים במדויק את איכותו, אבל הם כן משפיעים על האווירה סביבו. כשסרט נכנס לשוק עם שיח מהוסס, הוא נדרש להצטיינות ברורה כדי להתגבר על כך. במקרה הזה, התחושה היא של סרט שעושה הרבה דברים באופן סביר, אבל מעט מדי דברים באופן בלתי נשכח.

וזו גם מגבלה אסטרטגית עבור וורנר: סרט המשך-למעשה למהלך ההתנעה של גאן וספרן היה אמור להרחיב את האמון של הקהל ביקום החדש. פתיחה קופתית חלשה מצביעה על כך שהמותג עדיין לא חזר למעמד שבו עצם ההשתייכות ל-DCU מספיקה כדי ליצור תחושת אירוע.

המסקנה

"סופרגירל" אינו הכישלון שהמספרים הראשונים בקופות עלולים לרמוז עליו, אבל גם לא פריצת הדרך ש-DC הייתה צריכה. זהו סרט גיבורי-על ראוי למדי, עם יסודות מקצועיים וכמה בחירות נכונות, אך בלי העוצמה היצירתית או תחושת החידוש שנדרשות היום כדי להפוך הצלחה סבירה ללהיט של ממש. עבור הצופים, זה אומר שיש כאן כנראה סרט ששווה הזדמנות למי שכבר מחובר לעולם של DC; עבור האולפן, זו תזכורת ברורה לכך שבשוק הנוכחי, בינוניות מוצלחת כבר אינה אסטרטגיה מספקת.