מחקר: שימוש בטלפון לפני תאונות נפוץ פי שבעה מהמדווח

מה קרה

מכון הבטיחות האמריקאי לביטוחי רכב, IIHS, פרסם מחקר שבחן עד כמה דוחות תאונה של המשטרה מצליחים לשקף שימוש בטלפון סלולרי מצד הנהג סמוך לרגע הפגיעה. החוקרים הצליבו נתוני טלמטיקה אנונימיים של Cambridge Mobile Telematics עם כמעט 17 אלף תאונות שדווחו למשטרה בארבע מדינות בארה"ב בין 2021 ל-2024.

לפי המחקר, ב-30 השניות שלפני התאונה זוהה שימוש בטלפון ב-8% מהתאונות שבהן היו מעורבים שני כלי רכב, וב-7% מהתאונות העצמיות. לעומת זאת, בדוחות המשטרה הופיע אזכור לשימוש בטלפון בפחות מאחוז אחד מאותם מקרים. במספרים מוחלטים, בתאונות בין שני כלי רכב זוהו 590 מקרים של שימוש בטלפון לפי הטלמטיקה, בעוד השוטרים ציינו 17 בלבד. בתאונות עצמיות נרשמו 49 מקרים בנתוני הטלמטיקה, מול שלושה בדוחות.

ב-IIHS ציינו כי מתוך כלל התיקים שנבדקו, הייתה התאמה מלאה בין נתוני המשטרה לנתוני הטלמטיקה לגבי סוג השימוש בטלפון בשלושה מקרים בלבד. נשיא המכון, דייוויד הארקי, אמר כי מקובל זה שנים להניח שדוחות משטרה אינם מצליחים ללכוד היטב את חלקם של טלפונים סלולריים בתאונות, בין השאר משום שלא תמיד יש עדים שראו את ההסחה, וגם משום שנהגים אינם ממהרים להודות בכך.

למה זה חשוב

המשמעות המיידית של הנתונים חורגת הרבה מעבר לדיוק סטטיסטי. דוחות תאונה משמשים בסיס לעבודה של רגולטורים, חוקרי בטיחות, חברות ביטוח, מנהלי ציי רכב ולעיתים גם בתי משפט. אם השימוש בטלפון מתועד בחסר כה גדול, ייתכן שחלק מההחלטות בנוגע לאכיפה, תמחור ביטוח, הדרכת נהגים וקביעת מדיניות נשענות על תמונה חלקית בלבד.

המחקר גם מדגיש נקודה חשובה: לא כל שימוש בטלפון נראה כמו הקלדה או גלילה לעיני שוטר או עד מזדמן. לפי החוקרים, גם שימוש "פסיבי" יחסית, למשל שיחה שפועלת ברקע, הופיע בשכיחות דומה לשימוש פעיל יותר בשניות שלפני התאונה. איימי קוקס, מדענית מחקר ב-IIHS, אמרה כי אמנם היישומים עצמם חדשים, אך הסיכון אינו חדש, וכל שימוש שמסיט את עיני הנהג מהכביש עלול להגדיל את הסיכון לתאונה.

מבחינה צרכנית, יש כאן גם מסר לנהגים פרטיים. יותר ויותר אפליקציות ביטוח, מערכות ניטור נהיגה ופתרונות לציי רכב אוספים נתוני שימוש בטלפון, תאוצה, בלימה ומהירות. הכלים האלה עשויים לסייע בשיפור בטיחות ובהוזלת פוליסות לנהגים זהירים, אבל הם גם מעלים שאלות של פרטיות, גישה למידע ואופן השימוש בו לאחר תאונה.

ההשלכות האפשריות

אחת הקריאות האפשריות של המחקר היא שהרשויות בארה"ב יידרשו לשקול מחדש כיצד מתעדים הסחת דעת בדוחות תאונה. ייתכן שהשלב הבא יהיה שילוב רחב יותר של נתוני טלמטיקה בחקירות תאונה, לצד הכשרה מדויקת יותר לשוטרים בזירה לגבי אינדיקציות לשימוש בטלפון.

המשמעות האפשרית עבור חברות ביטוח ומנהלי ציים היא מעבר להסתמכות פחות בלעדית על דוח משטרתי ויותר על נתוני נהיגה דיגיטליים. מבחינת הנהג, זה עלול לתרגם את עצמו לבחינה מחמירה יותר של התנהגות הנהיגה, במיוחד במוצרים מבוססי שימוש ובפוליסות "שלם לפי אופי הנהיגה". מנגד, ייתכן שדיון כזה יוביל גם למחלוקות משפטיות: מי רשאי לגשת לנתונים, באילו תנאים, ועד כמה אפשר לבסס עליהם קביעה רשמית לגבי אחריות לתאונה.

לישראל יש עניין ברור במסקנות האלה. גם כאן השימוש בטלפון בזמן נהיגה הוא אחת העבירות השכיחות והמסוכנות ביותר, אבל תיעוד מלא של נסיבות התאונה אינו תמיד פשוט. אם פתרונות טלמטיקה יהפכו לכלי משמעותי יותר גם אצל חברות ביטוח, יבואני רכב, מפעילי ציים ורשויות, השוק המקומי עשוי להידרש לאיזון עדין בין בטיחות, אכיפה והגנת פרטיות.

הזווית של פוז

הנקודה המרכזית כאן היא שהפער בין מה שמתועד בדוח המשטרתי לבין מה שמראה המידע הדיגיטלי כבר גדול מכדי להתעלם ממנו. המשמעות האפשרית היא שבעולם הרכב והביטוח, נתוני טלמטיקה יהפכו מכלי משלים לכלי מרכזי בהבנת תאונות. ייתכן שהוויכוח הבא כבר לא יהיה אם להשתמש בנתונים כאלה, אלא איך לעשות זאת בלי לפגוע יתר על המידה בפרטיות הנהגים.