שליש מהמזון בעולם אובד או נזרק

מה קורה?

היקף אובדן ובזבוז המזון בעולם נותר עצום: לפי תוכנית המזון העולמית, כשליש מהמזון שמיוצר לצריכת בני אדם כלל אינו נאכל. חלק ממנו אובד עוד לפני שהגיע למדפי החנויות, וחלק אחר נזרק לאחר שכבר היה ראוי למאכל. ההבחנה הזאת חשובה, משום שהיא מצביעה על שתי בעיות שונות בתוך אותה מערכת מזון.

אובדן מזון מתרחש בעיקר בשלבים המוקדמים של השרשרת — בקציר, באחסון, בעיבוד ובהובלה. בזבוז מזון, לעומת זאת, מאפיין יותר את שלבי הקמעונאות, ההסעדה והצריכה הביתית, כאשר מזון אכיל נזרק בגלל עודפי ייצור, קנייה מופרזת, אחסון לא נכון, סטנדרטים קוסמטיים מחמירים או בלבול סביב סימון תאריכי תפוגה.

הנתונים שמציגים גופי האו"ם ממחישים את היקף התופעה: ארגון המזון והחקלאות של האו"ם מעריך כי 13% מהמזון בעולם אובד בין שלב הקציר לשלב המכירה הקמעונאית. תוכנית הסביבה של האו"ם מוסיפה כי עוד 19% מתבזבזים בשלבי המסחר, שירותי המזון והמשק הביתי.

למה זה קורה?

הסיבות משתנות ממדינה למדינה ומשלב לשלב. במדינות שבהן חסרות תשתיות בסיסיות, חלק גדול מהאובדן נובע ממחסור במחסנים, קירור, דרכי גישה, אמצעי ייבוש ופתרונות שינוע. כשיבול נקצר אך אינו נשמר בתנאים מתאימים, הוא מתקלקל לפני שניתן למכור או לצרוך אותו.

משה קנסנגה, פרופסור חבר לגיאוגרפיה וליחסים בינלאומיים באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, הסביר כי אובדן מזון לאחר הקציר אינו רק בעיה טכנית. לדבריו, לעיתים מדובר גם בתוצאה של מבנים פוליטיים וכלכליים רחבים יותר, ובהם יחסי סחר לא שוויוניים שפוגעים ביצרנים מקומיים ומחלישים את יכולתם להתמודד עם סיכוני השוק.

בשלבי הצריכה, התמונה שונה. כאן הגורמים המרכזיים הם ניהול מלאי לקוי, עודף רכישות, מנות גדולות מדי, ופרשנות שגויה של תוויות תאריך על מוצרים. במדינות בעלות הכנסה גבוהה, בזבוז המזון לנפש נוטה להיות גבוה יותר. מינהל המזון והתרופות האמריקאי מעריך כי 30% עד 40% מאספקת המזון בארצות הברית נזרקים, וב-ReFED חישבו כי קמעונאים בארה"ב יצרו בתוך שנה 4.6 מיליון טונות של עודפי מזון — וכמעט שליש מהם הגיעו להטמנה או לשריפה, חרף מאמצי תרומה ומחזור.

מה ההיסטוריה?

בשנים האחרונות התגבשה בעולם ההבנה שאובדן ובזבוז מזון אינם בעיה שולית אלא מנוף מרכזי לטיפול בכמה משברים במקביל. האו"ם כלל את הנושא ביעד 12.3 של יעדי הפיתוח בר-הקיימא, שמבקש לצמצם את היקף הבזבוז והאובדן לאורך זמן. לצורך זה, UNEP ו-FAO מפרסמים כיום מדדים אחידים, שנועדו לאפשר למדינות למדוד את היקף התופעה ולעקוב אחר שינויים.

במקביל הצטברו נתונים שחיברו בין בזבוז מזון לבין רעב עולמי, זיהום אקלים ועלויות כלכליות. בשנת 2022, 783 מיליון בני אדם חוו רעב, בעוד שלמעלה ממיליארד טונות מזון התבזבזו. ב-WWF העריכו כי המזון שאובד ונזרק מדי שנה יכול היה להזין כמעט פי ארבעה את כלל האוכלוסייה הסובלת מתת-תזונה בעולם.

אינגר אנדרסן, מנכ"לית UNEP, הגדירה את התופעה "טרגדיה עולמית", ואמרה כי בזמן שמיליונים רעבים, מזון נזרק ברחבי העולם. גם בארגוני סביבה וכלכלה גוברת ההסכמה שמדובר באחד הצעדים המעשיים והמהירים ביותר לצמצום נזקים רחבי היקף.

מה המשמעות?

המשמעות חורגת בהרבה משאלת המזון עצמו. לואיז בלינג, מנכ"ל Apeel, הדגיש כי ייצור מזון שבסופו של דבר אינו נאכל אחראי ל-8% עד 10% מפליטות גזי החממה השנתיות בעולם — שיעור גבוה כמעט פי חמישה מהפליטות של ענף התעופה העולמי. לדבריו, המזון הזה גם צורך שליש מהקרקע הראויה לעיבוד ורבע מהמים החקלאיים בעולם, ובכך מפעיל לחץ מיותר על קרקעות, יערות, שטחי מרעה והמגוון הביולוגי.

הנזק נמשך גם אחרי ההשלכה לפח. הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה מעריכה שמזון אחראי לכמעט 60% מפליטות המתאן ממטמנות. נוסף על כך, אמנת האקלים של האו"ם מעריכה כי העלות השנתית של אובדן ובזבוז מזון לכלכלה העולמית עומדת על כטריליון דולר.

לכן גם הפתרונות נחלקים לפי שלבי השרשרת. לצמצום אובדן מזון נדרשות השקעות בקציר, אחסון, קירור, שינוע ועיבוד. תוכנית המזון העולמית, למשל, סייעה להפחית אובדן דגנים אחרי הקציר באמצעות שקי אחסון אטומים, מדי לחות ומערכות ייבוש משופרות. צמצום בזבוז מזון בשלב המאוחר יותר מתמקד בניהול מדויק של מלאים, הרחבת תוכניות לתרומת מזון, חיזוי ביקוש טוב יותר, הבהרת סימון התאריכים לצרכן, ותכנון נכון יותר של קניות, אחסון ושימוש בשאריות.

גם אם מדובר באתגר עצום, יש כבר סימנים מסוימים של התקדמות. לפי ReFED, היקף עודפי המזון בארצות הברית ירד ב-2.2% בין 2023 ל-2024, בין היתר בעקבות ירידה של 950 אלף טונות בבזבוז מזון ביתי. הנתון הזה אינו משנה לבדו את התמונה העולמית, אבל הוא ממחיש שהפחתה אפשרית כאשר משלבים מדידה, מדיניות ותמריצים מעשיים לאורך כל שרשרת המזון.