הטיימס: OpenAI הסתירה ראיות במשפט זכויות היוצרים

מה מיוחס לנאשמים

במרכז המחלוקת עומדות טענות חמורות של הניו יורק טיימס ושל The Daily News נגד OpenAI, במסגרת תביעת זכויות היוצרים המתנהלת זה כשנתיים. העיתונים מייחסים לחברה הסתרת ראיות ושיבוש הליך גילוי המסמכים, בטענה שבזמן שטענה בבית המשפט כי אינה מסוגלת לאתר ביעילות תכנים מוגנים במערכותיה, היא כבר החזיקה בכלים ובמאגרי מידע שאפשרו לה לעשות זאת.

הטענה הרחבה יותר בתיק היא ש-OpenAI אימנה את מודלי הבינה המלאכותית שלה על תכנים עיתונאיים המוגנים בזכויות יוצרים, ולאחר מכן ChatGPT אף ייצר תשובות ששחזרו או נשענו על אותם תכנים. מבחינת התובעים, השאלה איננה רק אם נעשה שימוש ביצירותיהם, אלא גם עד כמה החברה ידעה על כך, בדקה זאת פנימית, ומה בחרה לחשוף לבית המשפט.

לפי כתב האישום

לפי טענות התובעים שהוגשו לבית המשפט, עדות שנמסרה באפריל על ידי מהנדס פרטיות המידע של OpenAI, ויני מונקו, חשפה כי החברה כבר ערכה חיפושים והערכות פנימיות במאגר האימון שלה כדי לאתר יצירות עיתונאיות מוגנות. לטענתם, הדברים סותרים קו הגנה קודם של החברה, שלפיו לא הייתה לה יכולת מעשית לחפש בתוך קורפוס האימון שלה.

עוד נטען כי עוד לפני שהטיימס הגיש את התביעה, OpenAI כבר ריכזה מאגר של כ-78 מיליון שיחות ChatGPT שעברו אנונימיזציה, ושימשו אותה לבדיקה פנימית של היקף ההפרה האפשרית של זכויותיהם של אחרים. לפי התובעים, לאחר הגשת התביעה החברה אף הפעילה מסנן מסוג Bloom כחלק ממערך כלים פנימי שכונה Project Giraffe, שנועד לזהות ולתעד מצבים שבהם המערכת "פולטת מחדש" טקסטים הדומים למקורות קיימים.

לטענת העיתונים, הגילויים האלה חשובים במיוחד משום שבמהלך ההליך המשפטי OpenAI טענה כי איתור והפקת שיחות משתמשים כרוכים בנטל טכני כבד ובחשש לפרטיות. התובעים ביקשו תחילה דגימה של 120 מיליון יומני שיחה, ובהמשך צומצמה הבקשה ל-20 מיליון. לדבריהם, הדגימה שהוגשה לבסוף בדצמבר הייתה מצונזרת במידה שהפכה אותה לבלתי שמישה. בנוסף הם טוענים כי החברה מחקה מיליארדי פלטים של ChatGPT אחרי הגשת התביעה, בניגוד לצו שימור ראיות, וכי החליפה מיליוני רשומות מתוך המדגם שנדרש למסור.

בא כוחם הראשי של התובעים, איאן ב' קרוסבי, טען כי אילו OpenAI סברה באמת שהעתקת החומרים העיתונאיים היא חוקית ונכנסת לגדר שימוש הוגן, לא היה לה, לדבריו, אינטרס להסתיר את המידע על הבדיקות שכבר ביצעה.

השלב המשפטי הנוכחי

כעת מבקשים הטיימס ו-The Daily News מהשופט להטיל סנקציות על OpenAI. בין היתר הם דורשים למנוע מהחברה להסתמך כראיה על מדגם 20 מיליון השיחות, בטענה שאינו אמין; לקבוע כממצא עובדתי שיומני השיחות היו מצביעים על שחזור משמעותי של תכני התובעים; למנוע מהחברה לטעון שהחומר שמסרה אינו מלמד על היקף משמעותי של שחזור; וכן לחייב אותה בתשלום שכר טרחת עורכי הדין שנגרם, לטענתם, בגלל הצורך לרדוף אחרי הראיות.

מבחינה משפטית, מדובר בשלב רגיש במיוחד. מחלוקות סביב גילוי ראיות אינן רק ויכוח טכני על מסמכים, אלא עשויות להשפיע על מאזן הכוחות בתיק כולו. אם בית המשפט ישתכנע כי צד הסתיר מידע או לא שמר כראוי על ראיות, הוא עשוי להגיב בצעדים חריפים, כולל פסילת ראיות, קבלת טענות עובדתיות של הצד השני, או חיוב כספי.

מה הלאה

OpenAI דוחה את ההאשמות מכל וכל. דובר החברה, דרו פוסאטרי, מסר כי הטענות שקריות וכי העיתון מנסה להגיע לשיחות פרטיות של משתמשים שאינם קשורים להליך. לדבריו, ככל שהתיק של הטיימס נחלש וחלק מהטענות נגד החברה נזנחו, גובר מבחינת התובעים הניסיון לחדור לפרטיות המשתמשים. הוא הוסיף כי OpenAI תמשיך להגן הן על פרטיות המשתמשים והן על עקרונות השימוש ההוגן שעליהם היא מבססת את הגנתה.

העימות הזה חורג בהרבה מהמחלוקת בין חברה אחת לשני גופי תקשורת. הוא נוגע לאחת השאלות המרכזיות של עידן הבינה המלאכותית: עד כמה מותר לחברות AI לאמן מודלים על תכנים מוגנים, כיצד בודקים אם המודלים משחזרים יצירות קיימות, ומהו האיזון הראוי בין גילוי ראיות בהליך משפטי לבין שמירה על פרטיות משתמשים. ההכרעות שיתקבלו בתיק עשויות להשפיע על תביעות דומות נגד חברות AI נוספות ועל הכללים שיגבשו בתי המשפט ביחס למאגרי אימון, יומני שימוש ושימוש הוגן.