סטארטאפ הודי גייס 2.5 מיליון דולר לכלי טיס שאמור לשהות שנה באוויר

סטארטאפ התעופה אלטאון, שפועל מבנגלור שבהודו, מנסה לפתור אחת המגבלות הבסיסיות של כלי טיס: התלות בדלק או בסוללה. החברה, שהקים סאמאי סנגווי בן ה-20, הודיעה על גיוס פרה-סיד של 2.5 מיליון דולר בהובלת המשקיע לאקי גרום ובהשתתפות Together Fund, במטרה לפתח מטוס אוטונומי שיוכל להישאר באוויר יותר משנה באמצעות ניצול אנרגיית הרוח מעל האוקיינוס.

הרעיון נשען על עיקרון מוכר באווירונאוטיקה בשם Dynamic Soaring, תמרון טיסה שבו כלי הטיס נע שוב ושוב בין שכבות אוויר שנעות במהירויות שונות, וכך מפיק מהפער ביניהן אנרגיה. בטבע, אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא האלבטרוס, שמסוגל לדאות למרחקים עצומים מעל הים תוך ניצול יעיל של הרוח.

כך אמור המטוס להפיק אנרגיה מהרוח

הדגם הראשון שאלטאון בונה הוא כלי טיס אוטונומי קטן עם מוטת כנפיים של כשלושה מטרים. לפי סנגווי, המטוס אמור לטוס קרוב מאוד לפני הים, לטפס לשכבת אוויר מהירה יותר, לבצע פנייה ולחזור על המחזור הזה שוב ושוב כדי לצבור אנרגיה מהרוח. בשלב מאוחר יותר, החברה מתכננת להשתמש במדחפים גם כטורבינות, כך שחלק מהאנרגיה שתיאסף יומר לחשמל ויטעין מחדש את הסוללות שעל הסיפון.

אם המודל הזה יעבוד בקנה מידה מבצעי, הוא עשוי לפתוח שורה ארוכה של שימושים, בעיקר במשימות שבהן נדרשת נוכחות ממושכת מעל שטח ימי. סנגווי אמר בראיון כי השימוש הראשוני שאליו מכוונת החברה הוא מעקב ימי, שיאפשר לממשלות תמונת מצב בזמן אמת על הנעשה במים הטריטוריאליים שלהן.

הניסוי הראשון סיפק סימן חיובי, אבל לא הוכחה

למרות ההבטחה, אלטאון עדיין לא הראתה שמטוס שלה מסוגל לקיים טיסה ממושכת על בסיס אנרגיה שנקצרת מהרוח בלבד. החברה כן השלימה לאחרונה ניסוי במפרץ בנגל, שבו מערכת הטיסה האוטונומית ביצעה שבעה מחזורים בצורת האות O במהירות של יותר מ-62 מייל לשעה, תוך טיסה במרחק של כמטר אחד בלבד מפני המים.

היעד המשמעותי הבא, כפי שסנגווי מגדיר אותו, הוא להגיע ל"דאייה דינמית נייטרלית אנרגטית" — מצב שבו המטוס יוכל להמשיך לטוס ברציפות כשההנעה שלו כבויה, משום שהוא מפיק מהרוח מספיק אנרגיה כדי להישאר באוויר.

המומחים מזהים פוטנציאל, אך מדגישים את הקושי

ד"ר גבריאל בוסקה, מהנדס תעופה ורובוטיקה מעמק הסיליקון שחקר את התחום במהלך הדוקטורט שלו ב-MIT, אמר כי הטיסה הנמוכה מעל פני המים היא "תוצאה ראשונית מבטיחה". עם זאת, לדבריו, האתגר הקשה באמת הוא להראות שכלי הטיס מסוגל להפיק באופן אמין מספיק אנרגיה מרוחות אמיתיות, לאורך זמן ובתנאים משתנים.

בוסקה הסביר כי טיסה בגובה נמוך כל כך מעל הים מחייבת התמודדות עם מערבולות, גלים, רסס, גשם ושינויי תאורה, בזמן שהמטוס נדרש לחוש ללא הפסקה את פני המים המשתנים ולהגיב אליהם. גם ד"ר בהראט סוואמינתן, שחקר את יציבות הדאייה הדינמית במסגרת הדוקטורט שלו ב-IIT מדרס, אמר שהפיזיקה שמאחורי הרעיון מבוססת היטב, ותיאר את הניסיון של אלטאון כראוי להערכה. לדבריו, גם שמירה על מטוס באוויר במשך כמה ימים באמצעות השיטה הזאת תהיה הישג גדול מאוד.

לצד זאת, סוואמינתן הזהיר כי אף שתנאי רוח בקנה מידה רחב ניתנים לעתים לחיזוי, גזירת הרוח המקומית והטורבולנציה עשויות להשתנות משמעותית, דבר שמקשה על חילוץ אנרגיה רציף מהרוח. חלק מהקשיים האלה, לדבריו, יתגלו רק במהלך ניסויי טיסה בעולם האמיתי.

ההימור של המשקיע והקצב במפעל בבנגלור

גרום, שנחשב לאחד המשקיעים הפרטיים הבולטים בעמק הסיליקון, הודה כי מדובר בהימור טכנולוגי מובהק. לדבריו, "בעיות שאפתניות תמיד מגיעות עם סיכונים", אך הוא השתכנע שסנגווי וצוות אלטאון הם האנשים שיכולים לפתור אותם. סנגווי סיפר כי גרום החליט שהוא רוצה להשקיע כבר בתוך חצי שעה מהפגישה הראשונה ביניהם.

סנגווי החל לעבוד על הרעיון מיד לאחר שסיים תיכון ב-2023. לדבריו, הוא למד לבנות מטוסים דרך ניסוי וטעייה, כולל דגמי שלט רחוק שהתרסקו בדרך, ובהמשך עבר לפיתוח אבות טיפוס ראשונים. את אלטאון ייסד רשמית ב-2025, לאחר שכבר קיבל תמיכה מוקדמת מ-Emergent Ventures ומ-1517.

כיום מעסיקה החברה 20 עובדים ופועלת ממתקן בשטח של כ-10,000 רגל רבועה בבנגלור. לפי סנגווי, אלטאון בונה ארבעה עד חמישה מטוסים בשבוע לצורכי ניסוי, וב-30 הימים האחרונים ביצעה יותר מ-200 טיסות מבחן. הנתונים האלה מעידים על קצב פיתוח גבוה, אך ההוכחה המרכזית תגיע רק אם החברה תצליח להעביר את הטכנולוגיה משלב הניסויים הקצרים ליכולת טיסה ממושכת ורציפה מעל הים.