עשור אחרי: ההאקר שהפיל יצרניות ריגול ונעלם

מי הוא

פיניאס פישר הוא כינוי של דמות שפעלה בזירת הסייבר ההתקפי וההאקטיביזם, ושעד היום לא זוהתה בפומבי. לאורך השנים הודבק לה מגוון תיאורים: אנרכיסט, האקטיביסט, עבריין סייבר ואפילו מעין "משגיח" הפועל נגד גופים שנתפסו בעיניו כבלתי מוסריים. האיש או הקבוצה מאחורי הכינוי עצמו טענו בעבר כי הם משתמשים בשמות שונים למבצעים שונים, מה שהוסיף עוד שכבה של ערפל סביב הזהות האמיתית.

לצד המסתורין, המוניטין של פיניאס נבנה בעיקר על שילוב נדיר בין יכולת טכנית גבוהה, בחירת מטרות טעונות פוליטית ופרסום מכוון של חומרי השלל. בניגוד למבצעי פריצה שנועדו בעיקר לייצר כותרות, כאן הנזק היה ממשי: דליפות ענק, מבוכה לחברות מסחריות, וחשיפה עיתונאית של קשרים בין ספקיות רוגלה לממשלות ולגופי ביטחון.

הרקע המקצועי

פיניאס פישר הופיע לראשונה בזירה הציבורית באוגוסט 2014, כאשר הודיע כי פרץ ל-Gamma Group, יצרנית הרוגלה FinFisher. דרך חשבון טוויטר שנשא את השם @GammaGroupPR, פורסמו מסמכים גנובים, מדריכי מוצר, מחירונים וגם רכיבים של תוכנות מעקב למובייל. אף שהחברה המשיכה לפעול לאחר מכן, הפריצה סימנה אותה כיעד פגיע והציבה זרקור חריף על תחום הריגול המסחרי.

המהלך המשמעותי באמת הגיע שנה לאחר מכן, עם הפריצה ל-Hacking Team האיטלקית. החברה נחשבה לחלוצה בתחום הפיכת רוגלות ממשלתיות לעסק בינלאומי רווחי, מודל שפתח את הדרך גם לשחקניות מאוחרות יותר, בהן NSO Group הישראלית. לפי הדיווחים מאותה תקופה, פיניאס לקח כמעט את כל מה שאפשר: יותר מ-400 גיגה-בייט של מידע, כולל קוד מקור, עשרות אלפי מיילים פנימיים, חוזים חסויים ורשימות לקוחות.

הדליפה הזאת לא נשארה רק בתוך קהילת הסייבר. היא סיפקה חומר גלם לעיתונאים ולחוקרים, שסייעו לחשוף פרשות רגישות באקוודור, מקסיקו ופנמה. בשנים שלאחר מכן נחלשה Hacking Team, והמנכ"ל דיוויד וינצנזטי נאלץ למכור את החברה ביורו אחד בלבד. עובדים לשעבר בחברה תיארו את הפריצה כנקודת מפנה שממנה החל תהליך הקריסה.

מה הוביל לעכשיו

העניין בפיניאס פישר לא נעוץ רק בעבר, אלא גם במה שהסיפור שלו מספר על עולם הסייבר בהווה: הקו הדק בין האקטיביזם הפוליטי לפשיעה דיגיטלית, והיכולת של שחקן יחיד — או קבוצה קטנה — לערער חברות שפעלו מול ממשלות וארגוני ביטחון. אחרי Hacking Team המשיך פיניאס לתקוף מטרות בעלות אופי פוליטי מובהק, בהן איגוד של משטרת קטלוניה ומפלגת השלטון בטורקיה של רג'פ טאיפ ארדואן. במקרה הטורקי, המניע הוצג כסולידריות עם רוג'אבה, האזור האוטונומי הכורדי-שמאלי בצפון ובמזרח סוריה.

היעד הציבורי האחרון שיוחס לו היה סניף של Cayman National Bank באי מאן. הפריצה הזאת, שהתבצעה ב-2016 אך נחשפה רק שלוש שנים אחר כך, הציגה גם ממד אחר בדמותו. בראיון לפעיל פרדי מרטינס אמר פיניאס כי הוא מחפש "דרכים לא חוקיות להרוויח כסף" כדי לפנות זמן לפעילות שהוא רואה כמועילה, וכי לאחר שהצליח בכך הרחיב את הפעילות ותרם את העודפים. לפי הפרטים שפורסמו, לפחות 10,000 דולר בביטקוין הועברו לרוג'אבה. באותה תקופה הושקה גם יוזמת "Hacktivist Bug Bounty Program", שנועדה לתגמל האקטיביסטים שחושפים, לטענתה, פעילות לא חוקית או לא אתית של חברות.

מאז, פיניאס נעלם כמעט לחלוטין מהרשת. החשבונות שיוחסו לו בטוויטר וברדיט נמחקו, ולא נותר שביל דיגיטלי גלוי. גם ניסיונות רשמיים להתחקות אחריו לא הניבו פריצת דרך. עובד לשעבר ב-FinFisher אמר כי החברה כלל לא פנתה למשטרה. באיטליה, החקירה סביב פריצת Hacking Team הסתיימה בלי ראיות שקושרות זהות ממשית לאדם שמאחורי הכינוי.

המסתורין הזה הזין שורה של השערות. יש שסבורים שמדובר בהאקטיביסט יחיד בעל השקפת עולם אנרכיסטית; אחרים העלו אפשרות שמדובר בפרסונה מלאכותית, אולי אפילו כזאת שמופעלת בידי גוף מדינתי כדי לטשטש עקבות. פיניאס עצמו דחה בעבר את הטענה שהוא פועל בשליחות רוסית, והבהיר באחת השיחות כי כל רמז הנוגע לזהותו האמיתית כולל גם מידה של הטעיה. לדבריו, הוא נוהג למסור מידע שגוי בכוונה.

גם שאלת המוצא נותרה פתוחה. לאורך השנים עלו רמזים לעולם דובר הספרדית: אזכורים של אנרכיסטים דוברי ספרדית, טקסטים שנכתבו בספרדית ומעקב אחרי חשבונות שמאל אמריקאיים-לטיניים. מנגד, הוא טען כי לא אנגלית ולא ספרדית הן שפת האם שלו, אף שהכיר בכך שחי במדינה דוברת ספרדית.

עשור אחרי הפריצה שהביכה את Hacking Team, פיניאס פישר נשאר אחת הדמויות המסקרנות בתולדות הסייבר המודרני: לא רק בגלל היכולת לחדור ליעדים רגישים, אלא משום שהצליח להשפיע על תעשיית הרוגלות העולמית, להישאר חופשי, ולהפוך את הזהות עצמה לכלי נוסף במאבק.