האפליקציה שסורקת עגלת קניות ומשנה הרגלי אכילה

מה קורה?

בסופרמרקטים בצרפת, וביותר ויותר מדינות נוספות, בחירת מזון כבר לא נשענת רק על מחיר, מותג או אריזה. צרכנים רבים שולפים את הטלפון, סורקים את הברקוד שעל המוצר, ומקבלים בתוך רגע ציון צבעוני: ירוק למוצר שנחשב עדיף, אדום למוצר בעייתי, וצהוב למוצר ביניים. האפליקציה הבולטת בתחום היא יוקה, שנוסדה בצרפת ב-2015, ומאפשרת לבדוק מזון, קוסמטיקה ומוצרי טואלטיקה מתוך מאגר של מיליוני פריטים.

המודל פשוט להבנה ולכן גם מושך מאוד לצרכנים: במקום לפענח רשימות רכיבים ארוכות או טבלאות תזונה צפופות, המשתמש מקבל הערכה מהירה ולעיתים גם הסבר מפורט יותר על כמות הסוכר, השומן, המלח, רמת העיבוד ונוכחות של תוספים. אם המוצר מקבל ציון נמוך, האפליקציה מציעה לעיתים חלופה שנחשבת בריאה יותר.

לפי נתוני החברה, ליוקה יש כיום 85 מיליון משתמשים ב-12 מדינות. ארה"ב היא השוק הגדול ביותר שלה בפער גדול, עם 28 מיליון משתמשים, אחריה צרפת עם כשישה מיליון ובריטניה עם כחמישה מיליון. מנכ"לית החברה וממייסדותיה, ג'ולי שפון, אף עברה לארה"ב לפני כשלוש שנים, לאחר שהאפליקציה צברה שם תאוצה משמעותית.

למה זה קורה?

מאחורי העלייה בפופולריות של אפליקציות כאלה עומד שילוב של כמה מגמות: מודעות גוברת להרכב המזון, חשש ממזון אולטרה-מעובד, וחוסר האמון של חלק מהצרכנים במסרים השיווקיים שעל האריזה. בעולם שבו מוצרים רבים מוצגים כבריאים, טבעיים או ביתיים, המשתמשים מחפשים כלי שייתן להם שכבת מידע נוספת שאינה תלויה בעיצוב האריזה.

שפון טוענת שההצלחה בארה"ב בולטת במיוחד משום שהצורך שם גדול יותר. לדבריה, האפליקציה לא נשענת על פרסום, קידום מוצרים או תשלום של מותגים בעבור דירוגים. היא אמרה כי החברה מעולם לא קיבלה כסף מיצרנים כדי להשפיע על הציונים או על ההמלצות, וכי ההכנסות מגיעות מגרסת הפרימיום בתשלום, גם אם רק חלק קטן מהמשתמשים רוכש אותה.

גם מומחים למדיניות מזון רואים בטכנולוגיה כלי שימושי, אך לא פתרון מלא. כריסטיאן ריינולדס, חוקר מדיניות מזון מאוניברסיטת City St George's בלונדון, אמר כי מחקרים מראים שלרבים מהצרכנים פשוט אין זמן, יכולת או רצון להעמיק במידע בזמן הקנייה מעבר להרגלים הקבועים שלהם. במילים אחרות, האפליקציות מספקות מידע נגיש, אבל לא כל אחד ישתמש בו באופן עקבי.

מה ההיסטוריה?

צרפת הפכה בשנים האחרונות למעבדה בולטת של מעקב תזונתי דיגיטלי. עוד לפני התרחבות יוקה, הושק ב-2012 מאגר Open Food Facts, פרויקט חינמי ושיתופי שאוסף מידע על מוצרי מזון מכל העולם. כיום הוא כולל נתונים על יותר מארבעה מיליון מוצרים ומתבסס על קהילה ולא על חברה מסחרית.

זמן קצר לאחר הקמת יוקה, החלה ממשלת צרפת לקדם את שיטת Nutri-Score — תווית חזיתית למזון ארוז מראש, שמעניקה למוצר דירוג כולל ופשוט להבנה. מפתח השיטה, חוקר התזונה סרז' ארקברג מאוניברסיטת סורבון, סיפר כי הושפע בין היתר ממודל "הרמזור" הבריטי, אך ביקש לייצר ציון אחד ברור שאפשר להבין במבט מהיר. לדבריו, המאבק להכנסת הסימון לא היה פשוט, בעיקר מול תעשיית המזון.

Nutri-Score הוא סימון וולונטרי, ולכן לא כל היצרנים בוחרים לאמץ אותו. ארקברג טען כי כאן בדיוק נכנסות לתמונה אפליקציות כמו יוקה ו-Open Food Facts, שממלאות את החסר ואף מרחיבות אותו עם מידע על תוספים — אחד הסימנים שמקושרים לעיתים למזון אולטרה-מעובד. במובן הזה, שלושת המנגנונים הללו אינם מתחרים בהכרח זה בזה; הם גם משתפים מידע ומשלימים זה את זה.

מה המשמעות?

ההשפעה של היישומים האלה כבר חורגת מההתלבטות האישית מול המדף. לפי סקר שערכה יוקה ב-2024 בקרב 20 אלף משתמשים, 94% מהם השיבו כי החזירו מוצר למדף לאחר שקיבלו עליו ציון אדום. זהו נתון שממחיש כיצד מידע זמין בזמן אמת עשוי לשנות בפועל את הרגלי הקנייה.

אבל ההשפעה החשובה יותר עשויה להיות בצד של היצרנים והרשתות. רשת הסופרמרקטים הצרפתית אינטרמרשה, השלישית בגודלה במדינה עם יותר מ-2,100 סניפים, מסרה כי שינתה מתכונים של אלפי מוצרים ממותג הבית בעקבות ציוני יוקה. בהודעת החברה נמסר כי מאז 2017 נוסחו מחדש יותר מ-3,000 מתכונים והוסרו 160 תוספים, ובשנה שעברה בלבד עודכנו נוסחאות של כ-300 מוצרים. באפריל החלה הרשת להציג גם את ציוני יוקה באתר הקניות המקוון שלה.

לצד זאת, גם תומכי השיטה מודים במגבלותיה. ארקברג הזהיר כי כלים כאלה מגיעים בעיקר לציבורים משכילים ומבוססים יותר, בעוד שהאוכלוסיות שנמצאות בסיכון גבוה יותר לבעיות בריאות הקשורות לתזונה לא תמיד נהנות מהם באותה מידה. לכן, אפליקציות סריקה אינן תחליף למדיניות ציבורית רחבה, לסימון ברור על האריזה או לרגולציה על תעשיית המזון — אלא כלי נוסף, יעיל בחלק מהמקרים, בתוך שינוי רחב יותר בשוק המזון ובכוחו של הצרכן מול היצרן.