החום דוחף את אירופה למהפכת מזגנים

מה קרה

סוף יוני הביא עמו טמפרטורות שחצו את רף 40 המעלות בחלקים מאירופה, והתגובה בשטח הייתה מיידית: צרכנים בצרפת הסתערו על חנויות כדי לרכוש מאווררים ומזגנים ניידים לפני שייאזלו מהמלאי. התמונה הזו ממחישה שינוי עמוק יותר שמתרחש ביבשת, שבה השימוש במיזוג אוויר היה במשך שנים מוגבל יחסית, אך הופך כעת למוצר מבוקש יותר ויותר.

לפי תחזית של סוכנות האנרגיה הבינלאומית, עד 2050 כשני שלישים ממשקי הבית בעולם עשויים להחזיק מזגן. באירופה נקודת הפתיחה עדיין נמוכה יחסית: כ-20% בלבד מהבתים מצוידים במיזוג, ובבריטניה השיעור נמוך במיוחד ועומד על כ-4%. לשם השוואה, בארצות הברית שיעור החדירה של מזגנים מוערך בכ-90%, בין היתר על רקע חשמל זול יותר והרגלי בנייה שונים.

למה זה חשוב

הדיון על מזגנים באירופה כבר אינו מסתכם בשאלה של נוחות בקיץ. עבור מבוגרים, חום קיצוני פוגע ביכולת לעבוד ולתפקד לאורך היום; עבור תלמידים, הוא מקשה על ריכוז, במיוחד במבני חינוך ישנים או מאווררים חלקית; ובשעות הלילה הוא פוגע בשינה כאשר החום נשאר כלוא בתוך הדירות גם אחרי השקיעה.

מעבר לכך, יש כאן גם ממד בריאותי מובהק. חוקרים העריכו כי שימוש במיזוג אוויר מנע ב-2019 לבדה כמעט 200 אלף מקרי מוות מוקדם בקרב בני 65 ומעלה. הנתון הזה מחזק את הטענה שלפיה קירור אינו מותרות בלבד, אלא אמצעי הסתגלות לתנאי אקלים שהופכים קשים יותר. במילים אחרות, ככל שגלי החום מתארכים ומקצינים, כך מתערערת ההבחנה הישנה בין נוחות בסיסית לבין הגנה של ממש על הבריאות והחיים.

לצד זאת, מתרחב גם הוויכוח הפוליטי. בצרפת הבטיחה מרין לה פן לקדם פריסה רחבה של מיזוג אוויר אם מפלגתה תעלה לשלטון. בבריטניה התחייבו השמרנים לבטל כללים הקשורים ליעדי אפס פליטות שמגבילים, לטענתם, התקנת מזגנים בבנייה חדשה. מן העבר השני נשמעת טענה שלפיה מיזוג עלול לשרת קודם כל אוכלוסיות חזקות יותר, בזמן שהחלשים, שנפגעים יותר מהחום, יתקשו לשאת את עלויות הרכישה וההפעלה.

ההשלכות האפשריות

המשמעות האפשרית הראשונה היא שינוי מהיר בשוק הקירור האירופי: יותר ביקוש למזגנים ניידים ומערכות קבועות, לחץ על רשתות החשמל בימי שיא, וכנראה גם התאמה של ענף הבנייה למציאות חדשה. ייתכן שהתקנות שעד כה הדגישו בידוד וחיסכון באנרגיה יידרשו לשלב בצורה ברורה יותר גם פתרונות קירור, הצללה ואוורור.

אחת הקריאות האפשריות היא שאירופה מתקרבת לצומת דומה לזה שארצות הברית ומדינות באסיה כבר עברו: יותר קירור פירושו יותר צריכת חשמל, ולעתים גם תלות גוברת במערכות עתירות אנרגיה. אם המהלך לא ילווה במעבר לחשמל נקי, בהתייעלות מבנים ובטכנולוגיות חסכוניות יותר, הוא עלול להעמיק את מעגל הקסמים שבו התחממות מגדילה את הצורך בקירור, והקירור עצמו מוסיף עומס אנרגטי וסביבתי.

מנגד, ייתכן שהלחץ הציבורי יוביל דווקא לאימוץ פתרונות ביניים: שדרוג בתי ספר ומוסדות ציבור, סבסוד קירור לאוכלוסיות בסיכון, קידום משאבות חום ומערכות יעילות יותר, ושילוב הדוק בין מיזוג לבין תכנון עירוני מוצל ומאוורר. במקרה כזה, הדיון על מזגנים עשוי להפוך לחלק רחב יותר ממדיניות הסתגלות לאקלים משתנה, ולא רק להכרעה צרכנית של כל משק בית בנפרד.

הזווית של פוז

הנקודה המרכזית כאן היא שהמזגן הופך באירופה מסמל של נוחות לסמל של הסתגלות. המשמעות האפשרית היא שהוויכוח האמיתי אינו אם להשתמש בקירור, אלא איך לעשות זאת בלי להעמיק פערים ובלי להגדיל עוד יותר את העומס האנרגטי. נדמה שהשנים הקרובות ידחפו ממשלות לבחור בין מדיניות תגובתית לגלי חום לבין תכנון ארוך טווח של ערים, בתים ותשתיות.