אירופה מאיצה השקעות בטילי עומק מדויקים

התמונה הגדולה

פסגת נאט"ו באנקרה סימנה תפנית אירופית ברורה: יותר מדינות ביבשת רוצות יכולת לפגוע בעומק שטח האויב בדיוק גבוה ובטווחים ארוכים, ולא להסתפק רק בהגנה או באש טקטית קרובה לחזית. 12 בעלות ברית התחייבו להקצות 50 מיליארד דולר בעשר השנים הקרובות לטובת נשק תקיפה ארוך־טווח, צעד שמכוון לסגור פער יכולת שנחשף היטב במלחמה באוקראינה.

הלקח המרכזי מבחינת מדינות אירופה הוא שתקיפת תשתיות, מחסנים, מערכי נ"מ ומוקדי פיקוד הרחק מקו המגע אינה עוד תוספת מבצעית, אלא מרכיב יסוד במערכה מודרנית. באוקראינה נראו בשנים האחרונות תקיפות בעומק רוסיה, לעיתים למרחק של יותר מ-2,000 קילומטרים, באמצעות אמצעים מקומיים. בקייב טוענים כי כ-25% מכושר זיקוק הנפט הרוסי נפגע. גם אם קשה לאמת כל מספר בזמן אמת, עצם ההשפעה על התשתית האסטרטגית הרוסית חידדה באירופה את ההבנה שהיכולת הזו משנה מאזן.

הטענה המרכזית

המהלך האירופי אינו רק מרוץ להצטיידות, אלא ניסיון לבנות שכבת תקיפה עמוקה שתישען פחות על ארצות הברית ויותר על תעשייה, תכנון ותיאום אירופיים. במילים אחרות, נאט"ו מבקשת להאיץ פרויקטים שכבר קיימים, אך גם לחבר ביניהם למסגרת מבצעית ותעשייתית אחת.

כאן נכנסת לתמונה ELSA – European Long-Range Strike Approach – מסגרת שהקימו לפני כשנתיים צרפת, גרמניה, איטליה, פולין, שבדיה ובריטניה. זו אינה תוכנית לטיל אחד, אלא פלטפורמה לתיאום דרישות, חלוקת תחומי אחריות וגיבוש מפת מסירה משותפת. לפי ההיגיון שמוביל את המהלך, רק כך תוכל אירופה להימנע מפיצול בין תוכניות לאומיות, תקנים שונים ושרשראות אספקה שאינן מדברות זו עם זו.

הנתונים והעדויות

היוזמה החדשה שהוכרזה באנקרה צפויה לממן האצה בבנייה, בניסויים ובהצטיידות של פרויקטי תקיפה עמוקה שכבר נמצאים על השולחן. בריטניה צפויה להוביל את המהלך, בין השאר משום שהיא כבר שותפה בכמה יוזמות מרכזיות בתחום.

אחד הפרויקטים הבולטים הוא PrSM, טיל קרקע־קרקע בליסטי מתוצרת לוקהיד מרטין האמריקאית. טווחו נע בין 60 ל-500 קילומטרים, והוא משוגר ממשגרים קרקעיים. בריטניה כבר החליטה לרכוש אותו במסגרת AUKUS, כשהמשגר M270A2 שברשותה מתאים למערכת. פיקוד המרכז של ארה"ב אף אישר כי נעשה בטיל שימוש נגד מטרות באיראן מוקדם יותר השנה, ותיאר את השפעתו כחריגה בהיקפה. למרות זאת, בריטניה היא לעת עתה המדינה האירופית היחידה שרכשה את המערכת.

במקביל, באירופה דוחפים לפתרון מקומי יותר. ב-MBDA הבהירו לאחרונה כי החברה מבקשת לצמצם את התלות האירופית במערכות אמריקאיות דוגמת טומהוק, באמצעות חלופה עצמאית. המענה המרכזי בהקשר הזה הוא Stratus, לשעבר Future Cruise/Anti-Ship Weapon, פרויקט אנגלו־צרפתי שהחל ב-2017 ובהמשך משך גם עניין איטלקי.

Stratus כולל למעשה שתי משפחות טילים שנועדו להחליף בעשור הבא מערכות ותיקות כמו Storm Shadow/SCALP ו-Exocet: דגם מהיר על־קולי שמיועד לפגיעה מהירה ויכולת תמרון, ודגם תת־קולי חמקני. לפי MBDA, שני הדגמים מיועדים לשיגור מהאוויר ומהים, אך נבחנת גם דרך להציע בעתיד גרסה קרקעית. בסוף יוני התחייבה בריטניה בתוכנית ההשקעות הביטחונית שלה להשקיע 1.4 מיליארד ליש"ט, כ-1.87 מיליארד דולר, בטיל Stratus עבור מטוסי טייפון ופריגטות חדשות.

לצד אלה קיימת גם Nightfall, תפיסה בריטית לטיל בליסטי טקטי קרקעי. לפי בקשת ממשלת בריטניה מהתעשייה באוגוסט 2025, המטרה הייתה לתת מענה לפער בתקיפה לעומק של 600 קילומטרים עבור אוקראינה. עצם קיומו של המהלך מעיד עד כמה לונדון מזהה חוסר מבצעי קונקרטי, גם אם לא כל הרעיונות בתחום הבשילו עדיין למוצר מבצעי מלא.

ניואנסים ומגבלות

למרות ההכרזה המרשימה, 50 מיליארד הדולר אינם ערובה ליכולת אחידה ומהירה. ראשית, מדובר בפריסה לעשור ובקבוצת מדינות עם סדרי עדיפויות שונים. שנית, ELSA עצמה עדיין מתפתחת ממסגרת מדינית למסגרת יישומית, ורק לאחרונה חלק מ"אשכולות" העבודה שלה הוגדרו כקבוצות מימוש נפרדות.

בנוסף, יש מתח מובנה בין הרצון להצטייד מהר לבין השאיפה לריבונות תעשייתית. PrSM הוא פתרון זמין ומוכח יחסית, אך אמריקאי. Stratus מספק מענה אירופי יותר, אך דורש זמן, תקציב ותיאום בין מדינות. לפי הקריאה האפשרית, זהו לב הדילמה האירופית: האם לבחור במה שכבר קיים, או להשקיע עוד שנים בבניית עצמאות אסטרטגית.

חשוב גם להבחין בין יכולת תקיפה עמוקה לבין תפיסה כוללת של הפעלת כוח. טילים לבדם אינם מספיקים. חלק מהדיון בתוך ELSA עוסק גם בהתרעה מוקדמת, מודיעין, דיכוי מערכי הגנה אווירית וחיבור לתהליכי התכנון של נאט"ו ולכלים התעשייתיים של האיחוד האירופי. בלי המרכיבים האלה, גם טיל מתקדם עלול להפוך לפתרון חלקי בלבד.

הזווית של פוז

הנקודה המרכזית כאן היא שאירופה כבר לא רואה בתקיפה לעומק יכולת נישתית, אלא רכיב בסיסי בהרתעה מול רוסיה. המשמעות האפשרית היא שהעשור הקרוב יביא לא רק עוד רכש, אלא גם עיצוב מחדש של שוק הטילים האירופי סביב שיתופי פעולה מעשיים יותר. אחת הקריאות האפשריות היא שבריטניה מנסה למצב את עצמה כגשר בין התעשייה האמריקאית לבין השאיפה האירופית לעצמאות ביטחונית.