קריאה לריסון: למנוע אלימות לפני ההתפרצות

על רקע שבועות של מתיחות, שפה חריפה ועימותים במרחב הציבורי והדיגיטלי, בת גלים שער, מרצה לחוסן אישי ולאומי ומנכ"לית עמותת "יום האחדות", מפרסמת קריאה ברורה לבחון לא רק את מעשי האלימות עצמם אלא גם את התנאים שמולידים אותם. בעיתוי של ערב י"ז בתמוז, היא מציעה לראות ביום הזה לא רק תזכורת היסטורית לחורבן, אלא גם הזדמנות לבדיקת עומק של מצב החברה הישראלית כיום.

האלימות מתחילה הרבה לפני המכה

שער טוענת כי גינוי אלימות הוא צעד הכרחי, אך אינו מספיק. לדבריה, ההתפרצות עצמה מגיעה בדרך כלל רק בסוף תהליך ממושך יותר, שכולל כאב שלא קיבל מקום, פחד שלא נוסח במילים ותסכול שנצבר לאורך זמן. במצב כזה, היא מסבירה, הכעס מחפש מוצא — ולעתים הוא מוצא אותו כלפי מי שנמצא ממול.

לדבריה, החברה הישראלית חיה כבר חודשים ארוכים תחת עומס חריג: מלחמה, דאגה מתמשכת, סוגיית החטופים, משפחות שכולות, שירות מילואים ממושך ואי-ודאות יומיומית. בתוך מציאות כזו, היא כותבת, גם היכולת לווסת רגשות נשחקת. לטענתה, כאשר אנשים אינם מקבלים כלים להכיל כאב ומתח, הסיכון להקצנה בשיח ובהתנהגות עולה.

הקשר לי"ז בתמוז

במרכז דבריה עומד החיבור בין לוח השנה היהודי למציאות האזרחית בהווה. שער מציינת כי י"ז בתמוז, היום שבו לפי המסורת נפרצו חומות ירושלים, מזמין כל דור לשאול אילו חומות נפרצות בתוכו. מבחינתה, לא מדובר כיום בחומות פיזיות, אלא בגבולות עדינים שמחזיקים חברה מתפקדת: כבוד הדדי, איפוק, והיכולת לנהל מחלוקת בלי להידרדר לשנאה.

היא נשענת גם על רעיון מוכר במסורת היהודית שלפיו חורבן אינו מתחיל ברגע הנפילה הגלויה, אלא זמן רב קודם לכן — כאשר המרקם האנושי נסדק. מכאן, מבחינתה, ימי בין המצרים אינם רק ימי אבל, אלא גם מסגרת לחשבון נפש חברתי ולאומי.

לא למחוק מחלוקות, אלא לנהל אותן אחרת

אחד המסרים המרכזיים במאמר הוא שהפתרון אינו אחידות דעות. שער אינה מציעה לבטל מחלוקות, אלא להציב להן גבולות ברורים. לדבריה, הצום והאיפוק שנלווים לימים האלה מזכירים לאדם שלא כל דחף מחייב תגובה מיידית, ושחירות אמיתית נבחנת גם ביכולת לעצור, לבחור ולמשול בעצמך.

מתוך התפיסה הזו, היא מודיעה כי גם השנה תקיים עמותת "יום האחדות" במהלך תשעת הימים את מיזם "הסלון הישראלי". לדבריה, המיזם נועד ליצור מרחב שבו אפשר לדבר בפתיחות, להקשיב באמת ולפגוש אדם עוד לפני שמזהים בו עמדה פוליטית או חברתית. בעיניה, זהו ניסיון מעשי לחזק מחדש את המרכיבים שמחזיקים את הבית המשותף.

בסיום דבריה מציבה שער מסר חד: בית משותף אינו נבנה רק ממוסדות, סמלים או זיכרון היסטורי, אלא גם מהאופן שבו בני אדם מדברים זה עם זה. מבחינתה, י"ז בתמוז ותשעת הימים אינם רק ימי ציון בלוח השנה, אלא נקודת מוצא לבנייה מחודשת של איפוק, הקשבה ואחריות הדדית בתוך החברה הישראלית.