חוקרי רשת באירופה מאשימים את ענקיות הטק בחסימת מידע

בשבועות שקדמו לסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות רומניה בנובמבר 2024, חשבונות טיקטוק שעסקו במשך שנים בנושאים כמו אופנה, טיפוח ומניקור שינו לפתע כיוון והחלו לפרסם תכנים פוליטיים לטובת המועמד קלין ג'ורג'סקו. המהלך הזה, יחד עם חשיפה עצומה של סרטונים ומסרים פוליטיים, הפך למוקד בדיקה עבור חוקרי רשת באירופה, שטוענים כעת כי ענקיות הטכנולוגיה אינן מאפשרות להם גישה אמיתית לנתונים הנדרשים כדי להבין איך קמפיינים כאלה פועלים.

לפי הנתונים שעלו סביב הקמפיין, תכניו של ג'ורג'סקו, שביטא עמדות נוקשות נגד הגירה וכלל גם מוטיבים אנטישמיים, צברו כ-120 מיליון צפיות לפני ההצבעה. ג'ורג'סקו, שעד זמן קצר קודם לכן דורג בסקרים בשיעורים חד-ספרתיים, הפתיע כשסיים ראשון בסיבוב הראשון עם 23% מהקולות.

הזינוק ברומניה הציף שאלה רחבה יותר

מי שעקבה מקרוב אחר ההתפתחויות הייתה אדריאנה יאמניצ'י, ראש תחום מדעי החברה החישוביים באוניברסיטת מאסטריכט שבהולנד, המובילה מחקר על קמפייני דיסאינפורמציה. יאמניצ'י ביקשה לבחון כיצד תכנים פרו-ג'ורג'סקו מומנו והופצו בטיקטוק, ובפרט האם נעשה שימוש בשיווק משפיענים סמוי ובשידורים חיים בעלי אופי פוליטי כדי להרחיב במהירות את תפוצת המסרים.

בלב הטענה של חוקרים כמוה עומדת בעיה מבנית: בלי גישה מספקת לנתוני הפלטפורמות, קשה מאוד להבחין בין גל תמיכה אותנטי לבין קמפיין מתוזמר שמשתמש במשפיענים, באלגוריתמים ובהפצה בתשלום. ברשתות חברתיות, ובעיקר בטיקטוק, לא די לצפות בתוכן עצמו; כדי להבין את התמונה המלאה צריך לדעת מי העלה אותו, מי קידם אותו, אילו קהלים נחשפו אליו, והאם היו לו מנגנוני הפצה מסחריים או פוליטיים שהוסתרו מן הציבור.

לא רק חופש ביטוי, גם פיקוח דמוקרטי

העימות בין החוקרים לבין הפלטפורמות אינו מתמצה בשאלה אקדמית. באירופה רואים בשקיפות של רשתות חברתיות רכיב מרכזי בהגנה על הליך הבחירות ועל השיח הדמוקרטי. כאשר תוכן פוליטי מופץ דרך חשבונות שנראים לכאורה תמימים או לא פוליטיים, וכאשר לא ברור אם מדובר ביוזמה עצמאית או בתוכן ממומן, היכולת של רגולטורים, חוקרים ועיתונאים לבדוק מניפולציה ציבורית נפגעת.

מבחינת החוקרים, הבעיה אינה רק עצם קיומם של קמפיינים אגרסיביים, אלא העובדה שפלטפורמות מחזיקות במידע שמאפשר לפענח אותם אך שולטות בתנאי הגישה אליו. כך נוצר פער בין העוצמה הציבורית של הרשתות לבין יכולת הביקורת החיצונית עליהן. לטענתם, בלי נתונים אמינים ומפורטים, גם חקירה בדיעבד של אירועים בעלי משמעות אלקטורלית נשארת חלקית בלבד.

טיקטוק במוקד בשל האופי של ההפצה

טיקטוק ניצבת במרכז הדיון משום שהמבנה שלה מאפשר לתוכן לפרוץ במהירות גם מחשבונות שלא נתפסו עד אותו רגע כבעלי השפעה פוליטית. המעבר החד מחשבונות לייף-סטייל לתעמולה פוליטית מעורר חשד לשימוש במנגנוני קידום מתוחכמים, ובפרט כאשר מדובר במועמד שהיה עד לא מכבר שולי יחסית בזירה הפוליטית. השילוב בין וידיאו קצר, מנוע המלצות אגרסיבי ושידורים חיים הופך את הפלטפורמה לסביבה שבה מסרים יכולים לצבור נפח עצום בזמן קצר מאוד.

מבחינת חוקרי דיסאינפורמציה, השאלה הגדולה איננה רק כמה אנשים צפו בתוכן, אלא מה דחף אותו קדימה: התעניינות אמיתית של משתמשים, רשת מתואמת של חשבונות, תמריצים כלכליים ליוצרים, או תמהיל של כל אלה יחד. זהו בדיוק סוג הבדיקה שלדבריהם קשה לבצע כשהמידע נשאר בידי החברות עצמן.

הדיון הזה, שהתחדד בעקבות הבחירות ברומניה, משקף מאבק רחב יותר שמתחולל כיום באירופה סביב אחריותן של פלטפורמות דיגיטליות. עבור החוקרים, השאלה איננה רק מה פורסם ברשת, אלא אם לחברה דמוקרטית יש כלים עצמאיים לבדוק כיצד השפעה פוליטית נבנית מאחורי הקלעים. במקרה הרומני, נקודת המוצא ברורה: חשבונות לא פוליטיים לכאורה הפכו בבת אחת למנועי הפצה עבור מועמד שזינק במפתיע ל-23% והוביל בסיבוב הראשון.