עמיחי אליהו תקף את ניצן אלון: אשם בחטיפות

השר עמיחי אליהו מעוצמה יהודית תקף הבוקר (חמישי) בחריפות את אלוף המילואים ניצן אלון, ששימש לאורך המלחמה כראש מפקדת החטופים, והטיל עליו אחריות ישירה לחטיפות ולמותם של ישראלים בשבי. העימות הגיע לאחר שאלון מתח יום קודם ביקורת פומבית על הממשלה, על התנהלות הקבינט ועל דחיית עסקאות חטופים מוקדמות, שלדבריו יכלו להחזיר חלק מהשבויים בחיים.

האמירה החריפה של השר

בראיון לגלי צה"ל אמר אליהו כי אלון "צריך לבקש סליחה", והוסיף כי לשיטתו הוא "אשם בזה שנחטפו אנשים". לדבריו, האחריות אינה רק אישית אלא גם רעיונית: "הוא והקונספציה אשמים". אליהו הרחיב את הביקורת וטען כי אנשים "נרצחו בגלל ניצן אלון ובגלל הגישה הזו", כלשונו, כשהוא קושר בין תפיסת ההפעלה שזיהה אצל אלון לבין מדיניות שלדבריו אפשרה לחמאס להתבסס מחדש.

השר נימק את עמדתו בטענה שנסיגה מוקדמת או הסכמה להסדרים שהיו מותירים בידי חמאס חלקים נרחבים מהרצועה היו מובילים, לשיטתו, לחזרה מהירה לאותו איום ביטחוני על יישובי העוטף. לדבריו, אילו ישראל הייתה פועלת לפי הקו שמייחס לאלון, חמאס היה נותר על הגדרות מול היישובים, וישראל לא הייתה נכנסת לרפיח.

הביקורת של אלון על הממשלה

הדברים של אליהו באו בתגובה לראיון שבו תקף אלון את ההנהגה המדינית ואת אופן קבלת ההחלטות בזמן המלחמה. אלון אמר כי בעזה התנהלה מלחמה ארוכה שהיה אפשר, לדבריו, לסיים לפחות שנה קודם. עוד טען כי כ-40 חטופים שנחטפו בחיים נהרגו בשבי, ובחלק מהמקרים ניתן היה אולי, בתפקוד ובהחלטות אחרות, להשיבם בחיים.

באותו ראיון הפנה אלון ביקורת גם לעבר השר בצלאל סמוטריץ' וטען כי מי שהתנגד בחלק מהשלבים לעסקאות שונות אינו יכול לזקוף לזכותו את השבת כל החטופים. לשיטתו, הקבינט וההנהגה המדינית דחו עסקאות מוקדמות ומלאות יותר בשם יעד של "ניצחון מוחלט", יעד שאלון תיאר ככוזב.

המחלוקת שמאחורי העימות

מעבר לעימות האישי, חילופי הדברים משקפים מחלוקת עמוקה שמלווה את הדרג המדיני והביטחוני מאז תחילת המלחמה: האם נכון היה למצות את הלחץ הצבאי לאורך זמן, גם במחיר דחיית הסכמים, או שהיה מקום להעדיף מוקדם יותר עסקה רחבה שתשיב חטופים גם במחיר ויתורים מבצעיים ומדיניים.

בצד אחד של הוויכוח עומדים מי שסבורים כי עצירת הלחימה בשלב מוקדם יותר הייתה משאירה את חמאס עם יכולת שלטונית וצבאית משמעותית, כולל נוכחות במוקדי מפתח ברצועה. מנגד ניצבת הטענה כי התארכות המלחמה וההתעקשות על יעדים רחבים מנעו חלונות הזדמנות להשבת חטופים חיים. דבריו של אלון נתפסו כמסר חריג מצד קצין בכיר שהיה מעורב ישירות בטיפול בסוגיית החטופים, ואילו תגובת אליהו המחישה עד כמה השיח סביב האחריות, המחיר והתוצאות הפך אישי וטעון.

העימות הפומבי בין השר לחבר המטה לשעבר של מפקדת החטופים מציב שוב במרכז הדיון את שאלת האחריות להחלטות שהתקבלו בזמן המלחמה, ובעיקר את המתח בין היעד הצבאי של הכרעת חמאס לבין המאמצים להגיע לעסקאות שיביאו להשבת חטופים.