זוכה מאיומים אחרי שאמר: ארצח מישהו במס הכנסה

מה מיוחס לנאשמים

הנאשם הועמד לדין בגין שתי עבירות של איומים. לפי כתב האישום, במהלך עדות שמסר בבית משפט השלום בפתח תקווה הוא פנה לשופט עודד מורנו ולתובעת המשטרתית ואמר כי אם לא ייכנס לכלא, ילך לרצוח מישהו במס הכנסה. יומיים לאחר מכן, בשיחה טלפונית עם השוטר ברק צברי, יוחסה לו אמירה נוספת שלפיה בסוף ירצח מישהו משום שדוחקים אותו אל הקצה.

התביעה טענה כי מבחינה עובדתית מדובר בתיק פשוט יחסית, מאחר שהנאשם לא הכחיש שאמר את הדברים. לשיטתה, יש לבחון את ההתבטאויות במבחן אובייקטיבי, כאמירות שנועדו להפחיד או לכל הפחות להקניט, ולכן ביקשה להרשיעו.

לפי כתב האישום

קו ההגנה שהציגה עו"ד אבישג כהן מהסנגוריה הציבורית היה שונה בתכלית. לדבריה, אי אפשר לנתק משפטים בודדים מהמצב הכולל שבו היה נתון מרשה. הנאשם תיאר בבית המשפט קריסה כלכלית ואישית, וטען כי לא התכוון לפגוע באיש אלא ניסה לזעוק לעזרה מול מערכת שלא הקשיבה לו.

בעדותו אמר כי פנה בעבר מיוזמתו לתחנת משטרה וביקש שיעצרו אותו, משום שחשש ממצבו הנפשי ומהאפשרות שלא יצליח להתמודד. לדבריו, האמירות הקשות לא ביטאו תוכנית ממשית לפגיעה, אלא ניסיון לגרום לרשויות להבין שחלה אצלו הידרדרות. בית המשפט נתן משקל גם לטענה הזו, ובחן את השאלה אם הדברים אכן מבססים עבירת איומים במובנה הפלילי.

השלב המשפטי הנוכחי

השופטת כריסטינה חילו אסעד זיכתה את הנאשם זיכוי מלא. בפסק הדין קבעה כי אף שמדובר בהתבטאויות בוטות ובלתי ראויות, המדינה לא הוכיחה ברמה הנדרשת בפלילים את היסוד העובדתי והיסוד הנפשי של עבירת האיומים.

באשר לאמירה שנשמעה באולם הדיונים, השופטת קבעה כי קיים קושי ממשי לייחס אותה לתובעת, משום שהדברים נאמרו במסגרת עדותו של הנאשם והופנו ישירות לשופט. מכאן, לשיטתה, לא הונחה תשתית מספקת לכך שמדובר באיום פלילי כלפי מי מהנוכחים.

גם ביחס לאמירה שנמסרה לכאורה בשיחה עם השוטר ברק צברי, פסק הדין כולל ביקורת חריפה על אופן ניהול החקירה. השופטת ציינה כי החשד לא הוצג לנאשם כנדרש בתחילת החקירה, וכי מתוך שיחה טלפונית ממושכת תועד במזכר משפט אחד בלבד. עוד ציינה כי החוקר עצמו הודה שלא ניסה להבין את התמונה המלאה שמאחורי הדברים.

אחת הקביעות החריפות בפסק הדין נגעה לכך שהשוטר שנחשב, לפי הנטען, לנפגע העבירה, היה גם מי שביצע את פעולות החקירה בתיק. השופטת ראתה בכך פגם משמעותי, שהצטרף לליקויים נוספים ופגע במשקל הראייתי של גרסת התביעה.

מה הלאה

פסק הדין מחדד שוב את ההבחנה בין אמירה מקוממת וקשה לבין עבירת איומים שמצדיקה הרשעה פלילית. בית המשפט קבע כי במקרה הזה, ההקשר הכולל היה מכריע: לא דובר באדם שפעל כדי להטיל פחד, אלא במי שנמצא לדבריו בקריסה קשה וניסה לגרום לרשויות להתערב.

מבחינה רחבה יותר, ההכרעה עשויה לשמש תזכורת לחשיבות של בדיקת ההקשר המלא, במיוחד כאשר אמירות חריפות נשמעות על רקע מצוקה נפשית או כלכלית. לצד זאת, פסק הדין אינו מקל ראש בסגנון הדברים, אלא קובע שגם אמירות פסולות אינן הופכות אוטומטית לעבירה, אם התביעה לא מוכיחה כוונה פלילית ותשתית ראייתית מספקת.