איזו סוללת טסלה מודל 3 נשחקת הכי לאט

בדיקה רחבה משבדיה, שהתמקדה בארבע תצורות סוללה של טסלה מודל 3 לאחר נסועה של יותר מ-100 אלף קילומטרים, מצאה פערים ברורים בקצב ההתיישנות של הסוללות. בראש הדירוג ניצבה סוללת ליתיום-ברזל-פוספט, או LFP, שמספקת CATL, עם שימור ממוצע של 93.3% מהקיבולת המקורית.

הנתונים נאספו בידי Carla, גוף שבחן מאגר גדול של כלי רכב חשמליים, ומציירים תמונה בעלת משמעות צרכנית ברורה: לא כל טסלה מודל 3 מתיישנת אותו דבר, גם אם כלפי חוץ מדובר באותו דגם. עבור מי שרוכש רכב חשמלי חדש או משומש, סוג הכימיה של הסוללה עשוי להשפיע לא רק על הטווח ביום המסירה, אלא גם על מצב הסוללה אחרי כמה שנות שימוש.

סוללת CATL הובילה בפער קטן אך עקבי

לפי הממצאים, סוללת ה-LFP של CATL, בנפח שימושי של כ-60.5 קוט"ש, השיגה את התוצאה הטובה ביותר. מדובר במארז שהותקן בגרסאות ההנעה האחורית של מודל 3 שיוצרו בסין. אחרי כ-62 אלף מייל, שהם כ-100 אלף קילומטרים, נותרו בממוצע 93.3% מהקיבולת המקורית.

במקום השני דורגו גרסאות לונג ריינג' ופרפורמנס שיוצרו בשנגחאי, עם תאים גליליים של LG Energy Solution. אלה שמרו על ממוצע של 91.5% מהקיבולת המקורית. אחריהן הגיעו שתי תצורות עם תאי פנסוניק: מארז גדול יותר בקיבולת 77.8 קוט"ש, ששמר על 89.8%, ולבסוף סוללת 52.4 קוט"ש של גרסת סטנדרט ריינג', עם 88.2% בלבד.

המשמעות היא שהפער בין הסוללה הטובה ביותר לחלשה ביותר בקבוצה עמד על יותר מ-5 נקודות אחוז בקיבולת שנותרה. על הנייר זה אולי לא נשמע דרמטי, אבל בשימוש יומיומי מדובר בהבדל שיכול להתבטא בעשרות קילומטרים של טווח זמין, במיוחד ברכב שכבר צבר נסועה משמעותית.

למה LFP מחזיקה טוב יותר לאורך זמן

היתרון של סוללות LFP מוכר כבר זמן מה בתעשייה. בהשוואה לכימיות עשירות בניקל, כמו NCA או תצורות אחרות המבוססות על ניקל, ל-LFP יש בדרך כלל צפיפות אנרגיה נמוכה יותר. במילים פשוטות, כדי לקבל אותה קיבולת נדרש לעתים מארז גדול או כבד יותר, ולכן הכימיה הזו פחות מתאימה לדגמים שמכוונים לטווח מקסימלי או לביצועים גבוהים.

מנגד, ל-LFP יש כמה יתרונות חשובים: עלות ייצור נמוכה יותר, יציבות תרמית טובה יותר, ועמידות גבוהה יחסית לטעינה מהירה חוזרת. לפי הנתונים, היתרונות האלה מתורגמים גם לשימור טוב יותר של הקיבולת לאורך זמן. עבור לקוחות שמטעינים בתדירות גבוהה ונוסעים הרבה, זו נקודה צרכנית חשובה מאוד.

בפועל, הבחירה בין סוגי הסוללה היא פשרה: מי שרוצה יותר טווח וביצועים עשוי להעדיף גרסאות עם סוללות עשירות בניקל, אבל מי שמחפש בלאי איטי יותר ועמידות ארוכה עשוי למצוא יתרון בגרסאות LFP, גם אם הטווח ההתחלתי מעט צנוע יותר.

גם בדיקות קודמות הראו מגמה דומה

הממצאים החדשים מתיישבים עם בדיקה קודמת של Voltest, שאספה נתונים מ-20 מבחני סוללה של מודל 3 עם נסועה של יותר מ-160 אלף קילומטרים. באותה בדיקה, דגמי LFP הציגו מצב סוללה של 87% עד 93%, בעוד שמכוניות עם סוללות NCA נעו בין 71% ל-83%.

אמנם מדובר היה במדגם קטן יותר, וגם במכוניות LFP חדשות יותר בממוצע, אך המגמה הייתה דומה. בין הנתונים הבולטים שם הופיעו מודל 3 עם סוללת LFP ששמרה על 92% אחרי כמעט 225 אלף קילומטרים, ומכונית נוספת שנותרה עם 90% אחרי כ-265 אלף קילומטרים.

חשוב לזכור: התיישנות סוללה מושפעת לא רק מהכימיה, אלא גם מהרגלי טעינה, אקלים, קצב שימוש, שמירה על אחוזי טעינה גבוהים לאורך זמן ותנאי הנהיגה. לכן הנתונים לא מבטיחים תוצאה זהה לכל מכונית, אלא מצביעים על מגמה סטטיסטית ברורה.

לצרכן הישראלי, ובמיוחד למי ששוקל רכישת טסלה מודל 3 משומשת, זו תזכורת לבדוק לא רק שנת ייצור, רמת גימור וטווח מוצהר, אלא גם את סוג הסוללה ומקור הייצור של הרכב. בשוק שבו ערך הסוללה קובע חלק גדול מערך המכונית, להבדל הזה יש משמעות אמיתית גם לכיס.