דיווח: וושינגטון חששה מחיסול בכירים איראנים

בכירים אמריקנים בהווה ובעבר אמרו כי במהלך האביב האחרון גבר בוושינגטון החשש שישראל עשויה לנסות לחסל את שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י ואת יו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף, בזמן שנוהלו מגעים רגישים בין ארצות הברית לאיראן. לפי אותם גורמים, החשש התעצם ככל שהשיחות על הפסקת אש והבנות זמניות החלו להתקדם, משום שבממשל האמריקני העריכו שפגיעה בשניים עלולה למוטט את הערוץ הדיפלומטי כולו.

הפער בין וושינגטון לירושלים

הדיווח משקף מתיחות אסטרטגית רחבה יותר בין ארצות הברית לישראל סביב מטרות המערכה מול איראן. לפי הגורמים האמריקנים, בתחילת העימות שררה קרבה רבה יותר בין שתי המדינות, אך בהמשך הדרך האינטרסים החלו להתרחק: וושינגטון ביקשה לבחון הסדר שיבלום את ההסלמה, בעוד שבישראל, כך נטען, גילו ספקנות כלפי הפסקת הלחימה כבר מן השלבים הראשונים של המגעים באפריל.

לדברי חלק מהגורמים, בארצות הברית אף פנו למדינות נוספות באזור וביקשו מהן להעביר לאיראן מסרים מרגיעים ואזהרות, במטרה למנוע טעות חישוב שתגרום לקריסת השיחות. אותם גורמים הודו כי מנקודת מבט ישראלית, ובייחוד בשיא הלחימה, שני הבכירים האיראנים היו עלולים להיחשב יעד לגיטימי, אך משעה שהמשא ומתן נכנס למסלול מעשי יותר, ההשלכות המדיניות של תקיפה כזו הפכו מבחינת וושינגטון לכבדות במיוחד.

שמות שהוסרו מרשימת היעדים

ברקע הדברים עמדה גם החלטה קודמת, שעליה דווח בסוף מרץ, להסיר זמנית את שמותיהם של עראקצ'י וקאליבאף מרשימות היעדים. לפי הדיווח, המהלך נועד לאפשר חלון זמן קצר של כמה ימים כדי לבחון אם ניתן למצות את האפשרות לשיחות בין וושינגטון לטהרן. מאז הוכרזה הפסקת אש, נחתם מזכר הבנות, והערוץ המדיני המשיך לפעול.

החשיבות של שני האישים ברורה: עראקצ'י נחשב לאחד הפנים המרכזיים של הדיפלומטיה האיראנית, וקאליבאף הוא דמות פוליטית בכירה בעלת משקל במערכת השלטונית בטהרן. פגיעה בהם בזמן רגיש של מגעים הייתה עלולה להתפרש באיראן לא רק כחיסול ממוקד, אלא כניסיון ישיר לחבל בעצם האפשרות להסדר.

הטיסה לאיסלאמאבאד והנחיתה במשהד

לפי הגורמים שצוטטו, באפריל היה קאליבאף אמור להגיע לאיסלאמאבאד לפגישה עם סגן נשיא ארצות הברית ג'יי די ואנס. באיראן, כך נטען, חששו שישראל תנצל את הביקור כדי לפגוע בו או בעראקצ'י ולטרפד את המגעים. בעקבות זאת ביקשה טהרן ערבויות מארצות הברית, באמצעות מתווכים מפקיסטן ומקטאר, שלא תתבצע נגדם פעולה חשאית.

במסגרת אותו ביקור ליווה חיל האוויר הפקיסטני את המשלחת האיראנית, שמנתה יותר מ-70 איש, מגבול איראן לאיסלאמאבאד ובחזרה. לפי שני גורמים, בדרך חזרה הועבר למטוס שבו טס קאליבאף מידע מודיעיני שלפיו ישראל מתכננת לתקוף את המטוס, ואף נטען כי מטוסי קרב ישראליים חדרו למרחב האווירי האיראני מכיוון הגבול עם עיראק. בעקבות האזהרה בוצעה נחיתת חירום בעיר משהד, הסמוכה יחסית לגבול פקיסטן, ומשם שבה המשלחת לטהרן בנסיעה יבשתית שנמשכה כשמונה שעות.

גם מקורות אחרים תיארו באותה עת היערכות חריגה של פקיסטן סביב חזרת המשלחת. לפי אותם דיווחים, איסלאמאבאד הקצתה למשימה 24 מטוסי קרב ומטוס בקרה והתרעה מוקדמת, כדי להעניק כיסוי אווירי מלא עד לשטח איראן. גורם ביטחוני הסביר אז כי בטהרן חששו שלאחר סבב שיחות שלא הניב הסכמות הם עלולים להפוך למטרה, וגורם פקיסטני הדגיש כי האחריות הביטחונית למשלחת נמשכה גם לאחר שעזבה את פקיסטן. למשימה שולבו, בין היתר, מטוסי J-10 מתוצרת סין, הנחשבים למתקדמים בצי הפקיסטני.

מבחינת וושינגטון, התמונה שעלתה מן האירועים הייתה ברורה: החשש מפני פעולה צבאית נגד בכירים איראנים לא היה תיאורטי בלבד, אלא שיקול מעשי שליווה את המגעים לאורך התקופה. לכן, לצד ניהול השיחות עצמן, האמריקנים עסקו גם בניסיון לייצב את הזירה ולהבטיח שהערוץ המדיני ימשיך לפעול בלי מהלך שיטרוף את הקלפים.