ארה״ב בוחנת הדפסת חלפים ואספקה אוטונומית באוקיינוס השקט

בבסיס סקופילד ברקס שבהוואי, במסגרת תרגיל RIMPAC, בוחן הצבא האמריקאי כיצד ניתן לקצר דרמטית את זמני התחזוקה והאספקה בזירה הגדולה והמורכבת ביותר שלו: האוקיינוס השקט. במקום להמתין ימים או שבועות לחלפים ולציוד שיגיעו דרך שרשרת לוגיסטית ארוכה, הניסוי הנוכחי מתמקד בייצור מקומי ומהיר באמצעות הדפסה תלת-ממדית, ובשינוע אוטונומי של ציוד לכלי שיט בלב ים.

האתגר שמולו ניצבים האמריקאים מוכר היטב לכל מי שעוסק בתכנון מבצעים במרחב האינדו-פסיפי: המרחקים עצומים, קווי האספקה ארוכים, וכל עיכוב בתיקון של רכיב חיוני עלול לפגוע ברציפות המבצעית. לכן, השאלה איננה רק אם הטכנולוגיה קיימת, אלא אם אפשר להפוך אותה לחלק סדור ממערך הקיום של הכוח הלוחם.

תרגיל הענק הפך למעבדה לוגיסטית

RIMPAC, התרגיל הימי הרב-לאומי הגדול בעולם, מספק לארצות הברית מגרש ניסויים נדיר בהיקפו. אדמירל משנה מייקל מאטיס אמר לעיתונאים כי מדובר בפיילוט שנועד לבחון איך ייראה בעתיד ייצור מתקדם בפריסה תיאטרונית עבור הכוח המשותף. לדבריו, זהו עד כה המפגן הגדול ביותר של ייצור מתקדם שערך הצבא האמריקאי.

מאטיס פירט כי התרגיל השנה כולל 38 מדינות, 31 כלי שיט שטח, חמש צוללות, יותר מ-30 אלף אנשי צבא, כמעט 180 מטוסים ולמעלה מ-1,100 לוחמים שישתתפו בנחיתות. בהיקף כזה, אמר, מדובר למעשה בניסוי עצום בשאלה כיצד לתחזק כוח משולב לאורך זמן ובמרחב עצום.

סגן-אלוף מייקל רדיגן מחיל הנחתים תיאר את המהלך כחיבור בין שלושה תחומים: ייצור מתקדם, מערכות אוטונומיות ובינה מלאכותית. לדבריו, המטרה היא לספק לכוח המשותף את החלפים האמיתיים שהוא צריך, בזמן ובמקום הנכונים. רדיגן ניסח זאת באופן ציורי ואמר כי החזון הוא מעין "אובר לייצור" במהירות של אמזון, אך בסביבה המבצעית המאתגרת ביותר.

מה הוצג בשטח: ממפעל נייד ועד מדפסת שמוצנחת ממטוס

במהלך יום תקשורת שנערך בבסיס, הוצגו כמה מהמערכות שנבחנות. חברת Firestorm מסן דייגו הציגה תא ייצור מתקדם משלוחתי, המורכב משתי מכולות שניתנות להקמה בתוך שעות ספורות בידי שני אנשים בלבד. הרעיון פשוט: לקחת יכולת ייצור שבדרך כלל דורשת תשתית קבועה, ולהעביר אותה לשטח קרוב ככל האפשר לכוח הזקוק לה.

חברת Fieldmade מנורבגיה הציגה "מיקרו-מפעל" להדפסה תלת-ממדית — מערכת מוקשחת שניתן להצניח ממטוס ולהפעיל בתוך דקות. המשמעות המבצעית של יכולת כזו ברורה: גם כוח שמוצב באי מרוחק או בנקודה מבודדת יכול, לפחות בתרחישים מסוימים, לייצר במקום רכיבים שנשברו או נשחקו.

גם Snowbird Technologies מפלורידה הציגה מדפסת תלת-ממד המותקנת במכולה קומפקטית ומיועדת לפעול הן ביבשה והן על סיפון כלי שיט בלב ים. זהו מרכיב חשוב במיוחד, משום שחלק ניכר מהאתגר באוקיינוס השקט נוגע לכלים שפועלים הרחק מנמלים ומבסיסי תחזוקה מסודרים.

האספקה האוטונומית מתקרבת לשלב מבצעי

לצד הייצור עצמו, האמריקאים בוחנים גם כיצד להעביר ציוד בלי להעמיס עוד על כלי שיט מאוישים. חברת Havoc מרוד איילנד הציגה סירה אוטונומית באורך 14 רגל שהודפסה עבור התרגיל. לפי נציג החברה תומס סי, כלי השיט נטען באנרגיה סולארית, מיועד לפעול בתנאי ים בינוניים, ואף מסוגל להתייצב מחדש אם התהפך בים סוער יותר.

חברת Splash Industries מלוס אנג'לס הציגה את Typhoon — כלי שיט אוטונומי באורך 10 רגל שנושא ארגז ציוד בחלקו העליון. מנכ״ל החברה, איוואן אוואנסוב, אמר לעיתונאים כי הכלי ביצע לאחרונה, במסגרת RIMPAC, אספקה אוטונומית ראשונה מסוגה לספינת מלחמה בים, כאשר נסע ישירות אל סיפון ההטענה של אוניית התקיפה האמפיבית USS Essex בזמן שהייתה בתנועה. בהמשך, לדבריו, אותו כלי שיט הפליג בכוחות עצמו גם לעבר נושאת מטוסים שהייתה במרחק של כ-100 מייל מהחוף, דרך מים סוערים.

האתגר האמיתי: לא ההמצאה, אלא ההטמעה

לצד ההתלהבות מהטכנולוגיה, בצבא האמריקאי מבהירים שהמכשול המרכזי כבר אינו רק פיתוח הכלים עצמם. רדיגן אמר כי להערכתו, הטכנולוגיה כבר נמצאת במקום טוב למדי, אך הקושי הגדול טמון בכל מה שמסביב: לוגיסטיקה, תקנים, בקרת איכות, שילוב בין זרועות, והיכולת להרחיב את המענה מקומץ הדגמות לכדי מערך פועל בקנה מידה רחב.

במילים אחרות, הדפסת רכיב בשטח או שליחת סירה בלתי מאוישת עם ציוד הם רק חוליה אחת בשרשרת. כדי שהיכולת תהפוך מבטיחה על הנייר לשיטה מבצעית של ממש, הצבא צריך להבטיח שהחלף המודפס מתאים בדיוק לדרישות, שהיחידות יודעות להזמין אותו במהירות, ושניתן להעבירו בבטחה גם תחת איום.

תרגיל RIMPAC משמש במקרה הזה לא רק כהדגמה טכנולוגית, אלא כמבחן מעשי לשאלה אם אפשר לבנות מודל תחזוקה ואספקה חדש לזירת האינדו-פסיפי. לפי המפקדים המעורבים, המטרה היא להפוך ייצור מתקדם ואמצעים אוטונומיים לחלק שגרתי מיכולת ההתמדה של הכוח האמריקאי במרחב.