צבא ארה"ב בחר 5 חברות למיקרו־כורים בבסיסים

צבא ארה"ב הודיע על בחירת חמש חברות שיקדמו הקמת מיקרו־כורים גרעיניים בחמישה בסיסים ברחבי המדינה, במסגרת תוכנית "Project Janus" שנועדה לחזק את העצמאות האנרגטית של המתקנים הצבאיים. לפי התוכנית, ההתקשרויות יתבצעו במתכונת חוזית מבוססת אבני דרך ובתמחור קבוע, בהיקף כולל שעשוי להגיע עד 2.2 מיליארד דולר.

חמש חברות, חמישה בסיסים

החברות שנבחרו הן Antares Nuclear עבור פורט בראג שבצפון קרוליינה, BWXT Advanced Technologies עבור פורט קמפבל שבקנטקי, General Atomics Electromagnetic Systems עבור פורט הוד בטקסס, Radiant Industries עבור פורט בנינג שבג'ורג'יה, ו-Westinghouse Government Services עבור פורט דראם שבמדינת ניו יורק. בצבא האמריקאי וביחידת החדשנות הביטחונית של הפנטגון הציגו את המיזם כבר בשנה שעברה, וכעת הוא עובר משלב ההכרזה לשלב המימוש הראשוני.

לדברי גורמי הפרויקט, לצד הון פרטי נוסף מצד החברות, הכוונה היא לאפשר בהמשך פריסה של עד 20 מיקרו־כורים בבסיסים שונים. בצבא מגדירים את המהלך כצעד לקראת תוכנית סדורה שתוביל לאספקת תחנת כוח גרעינית קטנה לאחד מבסיסי היבשה עד 2028.

הצבא רוצה פחות תלות בדיזל וברשת האזרחית

ג'ף וקסמן, סגן עוזר מזכיר הצבא לענייני מתקנים, אנרגיה וסביבה, הסביר כי המניע המרכזי הוא פגיעות גוברת של תשתיות החשמל בעת עימות. לדבריו, בצבא מבינים כיום שרשת החשמל האמריקאית עלולה להיות חשופה בזמן מלחמה, ושגם הובלת דלקים פוסיליים אינה מובטחת לכל מקום שבו יידרש כוח צבאי לפעול.

וקסמן אמר כי כיום כל תשתית קריטית של הצבא מגובה בצורה כלשהי בדלק נוזלי, בעיקר סולר. במצב כזה, לטענתו, אנרגיה גרעינית עשויה להיות "משנה משחק" עבור הצבא, משום שהיא מציעה מקור אנרגיה רציף ויציב יותר, שאינו תלוי במידה דומה בשרשרת אספקה פגיעה.

האתגר הגדול: אורניום מועשר ותעשייה שעדיין לא הבשילה

לצד השאיפה המבצעית, התוכנית מתקדמת מול קושי מהותי: ארה"ב עדיין אינה מפעילה מיקרו־כורים גרעיניים מבצעיים, וחלקה ביכולת העולמית להעשיר אורניום נותר מוגבל. אחד המרכיבים המרכזיים הנדרשים לפרויקטים מסוג זה הוא HALEU, אורניום מועשר ברמה נמוכה יחסית אך גבוהה מזו הנהוגה ברוב הכורים האזרחיים הקיימים.

בממשל האמריקאי, במשרד האנרגיה ובמינהל לביטחון גרעיני פועלים להרחיב את כושר ההעשרה המקומי, אך המאמץ עדיין בעיצומו. וקסמן הביע אופטימיות זהירה ואמר כי הוא מצפה לסדרי עדיפויות שיבטיחו אספקת אורניום עבור המערכות שיתקדמו הכי מהר. עם זאת, הוא הודה שהפרויקט הצבאי עשוי לדחוף את ארה"ב מעבר ליכולות האספקה הנוכחיות שלה כמדינה.

לדבריו, מדובר במאמץ ממשלתי רחב, שבו הצבא עובד בצמידות עם משרד האנרגיה ועם גורמי הביטחון הגרעיני כדי להקים יכולות העשרה חדשות, להסתמך לפי הצורך על מלאים קיימים, ובהמשך גם על אספקה חדשה של HALEU עבור הכורים המאוחרים יותר בתוכנית.

למה דווקא בארה"ב, ולמה עכשיו

בנובמבר בחר הצבא תשעה בסיסים כאתרי גמר אפשריים, אך בסבב הנוכחי נותרו חמישה בלבד. בין האתרים שנגרעו מהרשימה הסופית: פורט ויינרייט באלסקה, מפעל התחמושת הולסטון בטנסי, הבסיס המשותף לואיס-מק'קורד בוושינגטון וארסנל רדסטון באלבמה.

וקסמן תיאר את הבחירה כתהליך התאמה בין החברות לבין האתרים, בין היתר לפי העדפות תפעוליות וקשרים קיימים עם חברות החשמל באזורי הבסיסים. אף שאחת המטרות ארוכות הטווח של המיזם היא לצמצם בעיות אספקת אנרגיה גם בבסיסים אמריקאיים מעבר לים, בצבא החליטו להתחיל דווקא בתוך ארה"ב. לדבריו, המטרה היא לבחור תחילה אתרים שיהיו הזולים, המהירים והפשוטים ביותר לפריסה, כדי להוכיח שהטכנולוגיה אכן עובדת בתנאים נוחים יחסית לפני ניסיון להעבירה לאיים מרוחקים או למדינות זרות.

לא הניסיון הראשון בפנטגון

Project Janus אינו מיזם הגרעין הקטן הראשון של מערכת הביטחון האמריקאית. בצבא מציינים כי הם מפיקים לקחים מ-Project Pele, פרויקט הכור הנייד של משרד ההגנה, וכי מנגנון ההתקשרות החוזי הושפע גם מתוכניות רכש חדשניות של נאס"א. במקביל, גם חיל האוויר האמריקאי מקדם פיילוט להקמת מיקרו־כור בבסיס איילסון שבאלסקה.

וקסמן אמר כי הודעה נוספת על שיתוף הפעולה בין הזרועות השונות סביב הפרויקטים הללו צפויה בעתיד הקרוב. לעת עתה, בחירת חמש החברות והבסיסים מסמנת את שלב היישום הראשון בתוכנית השאפתנית, שבמרכזה ניסיון להפוך את אספקת האנרגיה של צבא ארה"ב לעמידה ועצמאית יותר.