חיל האוויר האמריקאי מחפש מנועים חדשים למטוסי הקרב

חיל האוויר של ארצות הברית מאותת על שינוי כיוון חד בשוק מנועי הסילון הצבאיים: לאחר שנים של תקלות, עיכובים ועלויות שתפחו, הוא בוחן כעת אפשרות לרכוש מנועים חדשים למטוסי הקרב שלו ואף להרחיב את מעגל היצרנים שיתמודדו על החוזים הבאים. במסמך פנייה לתעשייה שפרסם החיל נכתב כי בסיס הייצור הנוכחי מציג "אתגרים משמעותיים", ובהם עיכובי ייצור, כשלים בבקרת איכות ומחסור בחומרים וברכיבים קריטיים.

המסר שעולה מהמהלך חד: בחיל האוויר האמריקאי כבר לא מסתפקים בשיפור נקודתי של המצב הקיים, אלא מבקשים לעצב מחדש את כל מודל הרכש, הייצור והאחזקה של מנועי הקרב. המטרה היא לא רק לקבל מנוע עובד, אלא להבטיח מערכת תעשייתית שמסוגלת לספק מנועים אמינים, לתחזק אותם לאורך שנים ולשרוד זעזועים בשרשרת האספקה.

אחרי ה-F-35 וה-B-52, הסבלנות בוושינגטון פוקעת

המהלך מגיע על רקע שורה של קשיים בתוכניות אוויריות מרכזיות. בעיות מנוע עיכבו מסירות ושדרוגים של מטוסי F-35, ובדוח של משרד הביקורת הממשלתי האמריקאי, GAO, צוין בשנה שעברה כי קבלן המנועים עדיין אינו מספק מנועים לפי מפרטי החוזה גם לאחר 20 שנות ייצור. גם תוכנית המודרניזציה של המפציץ B-52 נבלמה בחלקה בשל בעיות מנועים, שלפי אותו גוף העלו את העלות בכ-3 מיליארד דולר ודחו את היכולת המבצעית הראשונית ב-15 חודשים.

לנוכח הרקע הזה, בחיל האוויר מבקשים לצמצם את התלות בדפוסי הרכש הישנים ולעבור למודל תחרותי יותר. במסמך הרשמי נכתב כי הממשלה תקדם "תחרות אסטרטגית" שתחייב את התעשייה לחדש בתהליכי הייצור ולהבטיח חוסן בשרשרת האספקה. זהו ניסוח שמכוון לא רק לשיפור ביצועים, אלא גם לחלוקת סיכונים טובה יותר בין המדינה ליצרנים.

היעד: יותר מ-180 מנועים בשנה עד 2034

חיל האוויר כבר משרטט את היקף הפרויקט: תוכנית רכש רב-שנתית למנועי קרב, שבמסגרתה הוא צופה צורך ביותר מ-180 מנועים בשנה עד 2034. במסמך מוזכרים במפורש מנועים עבור מטוסי F-15EX ו-F-16 — שני דגמים שממשיכים להוות עמוד תווך בכוח האווירי האמריקאי ובמכירות לחו"ל.

הדגש אינו רק על מספרי הייצור, אלא על היכולת להגיע אליהם בקצב גבוה ובאופן רציף. בחיל האוויר מבהירים כי יבחרו שותף שיוכל להגדיל את הייצור בעת חירום ולהבטיח אספקה סדירה וללא הפרעות עבור מטוסי החיל וגם עבור מטוסים הנמכרים במסגרת עסקאות צבאיות למדינות זרות.

במילים אחרות, המבחן מבחינת הפנטגון אינו מסתכם בשאלה אם מנוע מסוים חזק או חסכוני יותר, אלא אם היצרן מסוגל לייצר בכמות, לעמוד בלוחות זמנים ולהבטיח רציפות גם בתקופות של מחסור עולמי.

לא רק מחיר רכישה: החיל בוחן את כל חיי המנוע

אחד השינויים הבולטים בגישה האמריקאית הוא המעבר ממחיר הקנייה הראשוני לעלות הכוללת לאורך חיי המנוע. במסמך נכתב כי הספקים יידרשו לספק מנועים בעלי יכולת טובה יותר, אמינות גבוהה יותר ועלות נמוכה יותר, אך ההשוואה לא תיעשה רק לפי תג המחיר בתחילת הדרך. בחיל האוויר מבקשים לבחון גם תחזוקה, זמינות חלקי חילוף, זמני השבתה והעומס על צוותי הקרקע.

לפי המסמך, האסטרטגיה החדשה תעניק עדיפות למנועים שקל יותר לתחזק ולשרשרת אספקה עמידה כבר מהיום הראשון. בחיל האוויר סבורים שמנוע עם תמיכה לוגיסטית טובה יותר יוכל להפחית זמני השבתה, להקל על אנשי האחזקה ולהגדיל את כשירות המטוסים על קו הטיסה.

החשש מחומרי גלם ומסין דוחף לבחינה מחודשת

מאחורי הדרישה לחוסן תעשייתי עומד גם שיקול גיאו-פוליטי מובהק. כאשר מדינות מתחרות על חומרי גלם חיוניים, ובצל הגבלות שמטילה סין על מכירת אדמות נדירות, בחיל האוויר מבקשים להבין עד כמה היצרנים חשופים למחסור בטיטניום, סגסוגות ניקל מיוחדות או צווארי בקבוק בתהליכי יציקה וחישול מתקדמים.

החברות שהתבקשו להשיב לפנייה נדרשות לפרט לא רק לוחות זמנים לפיתוח ולייצור, אלא גם מהו היקף ההזמנות המינימלי שיצדיק מבחינתן השקעות הון פרטיות — כמו הרחבת מפעלים, מודרניזציה של כלי ייצור או אוטומציה מתקדמת — ואיך השקעות כאלה יורידו את עלות הייצור בטווח הארוך.

המועד האחרון להגשת המענה נקבע ל-28 באוגוסט. עד אז ינסה חיל האוויר האמריקאי למפות מי מהשחקנים בתעשייה מסוגל לעמוד בדרישות החדשות, בתקווה לצמצם את הכשלים שפגעו בשנים האחרונות בכמה מתוכניות התעופה החשובות ביותר של ארצות הברית.