סוללת נתרן־יון ביתית חדשה הושקה באירופה

UNIGRID, חברה אמריקאית מקליפורניה המתמקדת בסוללות נתרן־יון, החלה למסור באירופה את היחידות הראשונות של Na+Casa — סוללה ביתית שנועדה לאגירת חשמל לצד מערכת סולארית על הגג. לדברי החברה, המערכות הראשונות כבר הותקנו בבתים באירופה, בעוד שבשוק האמריקאי היא מכוונת לתחילת התקנות עד סוף 2026, לאחר השלמת דרישות התקינה בצפון אמריקה.

שוק האגירה הביתית צובר תאוצה בשנים האחרונות, בעיקר אצל בעלי בתים שמחברים סוללה למערכת פוטו־וולטאית כדי לשמור אנרגיה לשעות הערב, לגבות את הבית בהפסקות חשמל ולהקטין את חשבון החשמל. כיום רוב המערכות האלה מבוססות על תאי ליתיום־יון, אבל ב-UNIGRID סבורים שלכימיית נתרן־יון יש יתרונות שעשויים להתאים במיוחד לשימוש נייח.

ההבטחה: חיי שירות ארוכים יותר ופחות תלות בחומרי גלם יקרים

בחברה טוענים כי Na+Casa תוכננה לחיי שירות של כ-25 שנה — פרק זמן הדומה לאורך החיים המקובל של מערכת סולארית ביתית על הגג. אם הנתון הזה אכן יתממש בשימוש בפועל, המשמעות לצרכן פשוטה: פחות סיכוי להחלפת סוללה באמצע חיי המערכת, והוצאה כוללת צפויה נמוכה יותר לאורך זמן.

לטענת UNIGRID, יתרון נוסף של סוללות נתרן־יון הוא הסתמכות מופחתת על ליתיום, קובלט וניקל — חומרי גלם שמחירם ותנודות האספקה שלהם משפיעים על תעשיית הסוללות כולה. נתרן, מנגד, נחשב זמין וזול יותר, ולכן הוא עשוי להתאים היטב למערכות אגירה קבועות שבהן משקל ונפח חשובים פחות מאשר ברכב חשמלי.

קיבולת של 9.25 קוט"ש ותאימות להתקנות חדשות ושדרוגים

הסוללה החדשה מציעה קיבולת של 9.25 קילוואט־שעה, נתון שמציב אותה בקטגוריה המקובלת לאגירה ביתית. בחברה מדגישים כי היא תואמת לרוב הממירים ההיברידיים הקיימים, כך שהיא יכולה להשתלב הן במערכת סולארית חדשה והן בשדרוג של מערכת קיימת. זהו יתרון מעשי, משום שלקוחות ומתקינים לא תמיד מעוניינים להחליף את כל תשתית ההמרה רק כדי להוסיף אגירה.

UNIGRID מוסיפה כי תמחור הסוללה נקבע כך שיהיה תחרותי מול מערכות ליתיום־יון. בשלב הזה לא פורסם מחיר רשמי לצרכן, ולכן יהיה צורך לבחון בשטח כיצד היא תתמקם מול פתרונות מבוססי ליתיום — במיוחד מול מותגים שכבר פעילים בשוק הביתי ונהנים ממערך שירות והתקנות רחב יותר.

בטיחות וטווח טמפרטורות רחב במיוחד

אחד המסרים המרכזיים של החברה נוגע לבטיחות. לדבריה, כימיית הנתרן־יון שבה משתמשת Na+Casa מבטלת את הסיכון להתפשטות תרמית בין תאים — אותה תגובת שרשרת שעלולה לאפשר לשריפה בסוללה להתפשט. גם אם במערכות ליתיום־יון מודרניות קיימות שכבות הגנה רבות, יצרניות הסוללות ממשיכות לחפש פתרונות שיפחיתו עוד יותר את סיכוני החום והאש.

בחברה מדגישים גם עמידות תרמית חריגה: טווח עבודה מוצהר של מינוס 40 עד 60 מעלות צלזיוס. נתון כזה עשוי להיות רלוונטי במיוחד להתקנות באזורים קרים מאוד או חמים מאוד, אם כי בפועל ביצועים לאורך זמן תלויים גם באופן ההתקנה, במיקום הסוללה ובמערכת ניהול החום שסביבה.

דארן ה' ס' טאן, מנכ"ל וממייסדי UNIGRID, אמר כי על רקע העלייה בחשבונות החשמל ואירועי מזג אוויר קיצוניים, בעלי בתים מחפשים פתרון אגירה שיהיה "בטוח, אמין וכלכלי". לדבריו, Na+Casa נועדה להפוך את טכנולוגיית נתרן־יון ממוצר מבטיח על הנייר למערכת מגורים מסחרית שאפשר להתקין בפועל.

השלב הבא: הרחבת ייצור לקראת 2027

כיום מייצרת החברה תאי סוללה בהיקף שמספיק, לדבריה, לכ-200 מגה־ואט־שעה של אגירה בשנה. היעד הבא שאפתני הרבה יותר: הגדלת הייצור ל-2 גיגה־ואט־שעה בשנה במהלך 2027, באמצעות שותפויות ייצור בסין, דרום קוריאה ויפן.

מבחינת השוק, המהלך של UNIGRID משקף מגמה רחבה יותר: סוללות נתרן־יון עדיין לא מאיימות ישירות על שליטת הליתיום־יון בכל תחום, בעיקר בגלל צפיפות אנרגיה נמוכה יותר, אך באגירה נייחת לבית ולעסקים הן עשויות למצוא נישה משמעותית. עבור הצרכן, השאלה המרכזית תהיה לא רק הבטחה לטווח ארוך, אלא גם מחיר סופי, אחריות, שירות וזמינות בפועל אצל מתקינים.

בשלב זה המערכות הראשונות כבר פועלות בבתים באירופה, והחדירה לשוק האמריקאי מתוכננת לסוף 2026 לאחר השלמת אישורי התקינה הנדרשים.