אוקראינה קיבלה אור ירוק לייצר פטריוט

מה קרה

נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי אמר ביום חמישי כי בפגישתו עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שנערכה השבוע בשולי פסגת נאט"ו בטורקיה, הושגה הסכמה עקרונית שלפיה אוקראינה תקבל רישיון לייצר בעצמה מיירטי פטריוט. לדבריו, מדובר בהחלטה שהתקבלה ברמת המנהיגים, וכעת משרדי החוץ וההגנה של שתי המדינות יצטרכו לסכם את הפרטים הטכניים.

זלנסקי הודה לטראמפ על ההחלטה ואמר כי וושינגטון מכירה באוקראינה כמדינה שמסוגלת טכנולוגית לבנות את המערכת. עם זאת, בשלב זה אין עדיין הסכם חתום, ורבים ממרכיבי העסקה טרם נסגרו. טראמפ עצמו אמר כי אפילו לוקהיד מרטין, שמייצרת את המיירט, עדיין לא עודכנה במלואה בפרטי המהלך.

אוקראינה מבקשת להתמקד ב-PAC-3 MSE, הדגם המתקדם והמורכב ביותר לייצור במשפחת הפטריוט. זהו מיירט הפועל בשיטת "פגיעה ישירה" במטרה, ונחשב לאחד האמצעים הבודדים שמסוגלים ליירט טילים בליסטיים. לכן גם מדובר באחת מטכנולוגיות הייצוא הרגישות ביותר של ארה"ב.

למה זה חשוב

מבחינת קייב, זו אינה רק עסקת נשק אלא שינוי עומק בתפיסת הביטחון שלה. אוקראינה נכנסה למלחמה כשהיא תלויה כמעט לחלוטין באספקה מערבית, וכעת היא מנסה לעבור בהדרגה ממדינה שמקבלת מערכות הגנה למדינה שמייצרת אותן בעצמה. אם המהלך יבשיל, הוא עשוי לחזק את כושר העמידה שלה מול מתקפות הטילים הרוסיות וגם לשפר את מעמדה מול שותפותיה, משום שהוא יקטין בעתיד את התלות במלאים שמדינות אחרות מקצות לה במשורה.

הצורך ברור: הטילים הבליסטיים של רוסיה הם מהאיום הקשה ביותר על הערים באוקראינה. חיל האוויר האוקראיני מסר כי בתקיפה נרחבת בלילה שבין שבת לראשון נהרגו לפחות 22 בני אדם בקייב, וכי כל 29 הטילים הבליסטיים ששוגרו באותו גל הצליחו לחמוק ממערכי ההגנה. נציבות זכויות האדם של האו"ם אימתה כי מאז הפלישה הרוסית ב-2022 נהרגו יותר מ-16 אלף אזרחים אוקראינים.

לצד ההיבט המבצעי, יש כאן גם מסר מדיני. ארה"ב מעניקה רישיונות כאלה במשורה, בין היתר מחשש שטכנולוגיה רגישה תגיע לידי יריבים. כיום יפן היא המדינה היחידה שמייצרת פטריוט ברישיון אמריקאי, בעוד גרמניה, הולנד וספרד פועלות להקמת קו ייצור אירופי, וברלין מנהלת מגעים נפרדים לקבלת רישיון משלה. הכנסת אוקראינה למעגל הזה משקפת, לפחות ברמה העקרונית, שינוי בעמדת וושינגטון כלפי קייב.

ההשלכות האפשריות

כאן מתחילה המורכבות האמיתית. גם אם תינתן לאוקראינה הרשאה מלאה, הדרך לייצור מבצעי עוד רחוקה. ייצור מיירט פטריוט הוא תהליך ארוך, יקר ותלוי בשרשרת אספקה צפופה במיוחד. לפי ניתוח של מכון המחקר Foreign Policy Research Institute, ייצור כל מיירט נמשך כ-24 חודשים, ואילו המנוע הרקטי המוצק דורש כ-30 חודשים. רכיב מרכזי נוסף, ראש הביות, מיוצר במפעל יחיד של בואינג בהאנטסוויל שבאלבמה, שייצר בשנה שעברה בין 650 ל-700 יחידות בלבד.

צוואר הבקבוק הזה מסביר מדוע גם הגדלת הייצור בארה"ב אינה פותרת את הבעיה במהירות. לוקהיד מרטין סיפקה בשנה שעברה 620 מיירטי PAC-3 מתקדמים, ובמסגרת הבנות עם הפנטגון היעד הוא לעלות ל-2,000 בשנה עד 2030. גם חוזים מואצים שנחתמו השנה לא צפויים להבשיל לאספקה לפני 2030. שר ההגנה האוקראיני מיכאילו פדורוב אמר כי בכל חודש מיוצרים בעולם פחות מיירטים כאלה ממספר הטילים שהאויב משגר לאוקראינה באותו פרק זמן.

במקביל, קייב מנסה לפזר סיכונים. זלנסקי אמר שאוקראינה פועלת בכמה מסלולים בעת ובעונה אחת: קידום הרישיון האמריקאי, גיוס מימון אירופי והרחבת ההצטיידות במערכות צרפתיות. לדבריו, מערכת SAMP/T הצרפתית-איטלקית, שאותה הגדיר כמקבילה לפטריוט, כבר מתחילה להגיע במסגרת הסכמים עם נשיא צרפת עמנואל מקרון. זהו אמצעי נוסף בארסנל האוקראיני שנועד להתמודד עם איום בליסטי.

לצד זאת, אוקראינה מפתחת גם מערכת מקומית חדשה בשם FREYA. לפי זלנסקי, המערכת אמורה להיות זולה יותר ומתאימה לייצור המוני, תוך שילוב טיל אוקראיני עם מכ"מים, משגרים ומערכות שליטה אירופיים. הוא אמר כי בכוונתו להציג את התוכנית לשותפים בצרפת בימים הקרובים.

המשמעות האפשרית היא שגם אם רישיון הפטריוט יאושר סופית, הוא יהיה חלק מפתרון רב-שכבתי ולא מענה מיידי. אחת הקריאות האפשריות היא שקייב מנסה לבנות לעצמה עצמאות הדרגתית: גם לייבא, גם לייצר ברישוי זר וגם לפתח תחליף מקומי משלה.

הזווית של פוז

הנקודה המרכזית כאן היא שההישג של זלנסקי, אם יבשיל להסכם חתום, הוא קודם כול אסטרטגי ולא מיידי. המשמעות האפשרית היא שאוקראינה מתקרבת למעמד של שותפה תעשייתית-ביטחונית ולא רק של לקוחה הזקוקה לסיוע. ייתכן שזו גם דרך של וושינגטון לחזק את קייב לטווח ארוך בלי להתחייב להגדיל במהירות את המלאים האמריקאיים שכבר מצויים תחת לחץ.