מנוע הסוזוקי קרס, והבעלים הפך אותה לחשמלית

אחרי שמנוע הבנזין של סוזוקי ג'ימני ותיקה קרס פעם נוספת, בעל הרכב החליט לוותר על תיקון נוסף ובחר בפתרון אחר: הסבה מלאה להנעה חשמלית. את העבודה, לדבריו, הוא השלים בתוך חמישה ימים בלבד ובעלות כוללת של פחות מ-5,000 דולר לחלקים.

מדובר בסוזוקי ג'ימני משנת 1996, רכב שטח קטן שיובא מאינדונזיה. לפי בעליו, יוצר התוכן Troy מערוץ Life of Troy, אטם הראש במנוע ה-1.0 ליטר ארבעה צילינדרים כשל סביב תקופת חג המולד, ובפעם השנייה מאז שהרכב בבעלותו. בשלב הזה, לדבריו, הרכב כבר הפך ליותר כאב ראש מהנאה.

הסבה בסיסית, בלי יומרות

Troy הדגיש כי לא מדובר בפרויקט ראווה יקר, אלא בהסבה פשוטה וזולה שנועדה למטרה ברורה: להחזיר את הג'ימני לכביש כרכב שימושי לנסיעות קצרות ובמהירויות נמוכות. במילים אחרות, לא ניסיון לבנות רכב פנאי חשמלי מתקדם, אלא פתרון תחבורתי בסיסי לרכב ישן שלא היה כלכלי להמשיך לתקן.

מנוע הבנזין המקורי, שהפיק כ-45 כוחות סוס, הוצא מתא המנוע. במקומו הותקן מנוע זרם ישר במתח 72 וולט של חברת D&D Motor, שחובר ישירות לתיבת ההילוכים הידנית המקורית בת חמישה יחסים באמצעות פלטת התאמה. המנוע החשמלי מפיק 9 כוחות סוס בלבד, אבל מספק מומנט של כ-9 קג"מ, נתון שמסייע לו להזיז רכב קטן וקל יחסית במהירויות עירוניות.

אחד המאפיינים המעניינים בפרויקט הוא השימוש ברכיבים מדף זמינים יחסית. מחיר המנוע, לפי הנתונים שפרסם, עומד על 929 דולר, ולצדו הותקן בקר זרם של 500 אמפר שמחירו 815 דולר. בנוסף הותקן ממיר מתח שנרכש ב-eBay.

הסוללה קטנה, ולכן גם הטווח מוגבל

את האנרגיה מספקת סוללת ליתיום ברזל פוספט בקיבולת 105 אמפר-שעה, שנועדה במקור לכלי רכב כמו עגלות גולף. הסוללה מוקמה מאחור, במקום שבו היה בעבר מיכל הדלק. המחיר שלה, לפי Troy, עומד על כ-1,900 דולר, והיא למעשה הרכיב המרכזי שמגדיר את מגבלות השימוש ברכב.

הטווח הריאלי, לדבריו, נע סביב 20 עד 30 מייל בין טעינות מלאות, כלומר בערך 32 עד 48 קילומטרים. זו לא מכונית שמתאימה לנסיעות בין-עירוניות, אבל עבור מי שמחפש רכב קטן לנסיעות מקומיות, סידורים או תנועה בשטח פרטי, זה יכול להספיק. בעל הרכב הוסיף כי בעתיד ניתן להגדיל את קיבולת הסוללה וכך לשפר את טווח הנסיעה.

הטעינה עצמה פשוטה יחסית: חיבור לשקע ביתי רגיל של 120 וולט, עם זמן טעינה של כחמש שעות עד למילוי מלא. מבחינת שימושיות, זהו פתרון בסיסי מאוד, אך כזה שאינו דורש תשתית טעינה ייעודית או ציוד מורכב.

יתרון מפתיע: התיבה הידנית נשארה במקומה

אחד הפרטים המסקרנים בהסבה הוא שתיבת ההילוכים הידנית נותרה ברכב, אף שאין מצמד. כל יחסי ההעברה עדיין קיימים, מה שמאפשר לבעלים לבחור כיצד לנצל את המומנט של המנוע החשמלי בהתאם למהירות או לתוואי. זה רחוק מהתחושה של מכונית חשמלית מודרנית, אבל בפרויקט כזה הפשטות המכאנית היא חלק מהעניין.

גם מערכת הבלמים הקלה על העבודה: לג'ימני הזו לא הייתה מלכתחילה תגבורת בלמים בוואקום, ולכן לא היה צורך להוסיף משאבת ואקום נפרדת — אחד הרכיבים שלעתים מסבכים הסבות כאלה. לדבריו, הרכב הגיע למהירות של כ-80 קמ"ש, נתון שאינו רחוק במיוחד מהמהירות המרבית המקורית של הדגם הוותיק.

פתרון זול לרכב ישן, עם פשרות ברורות

לצרכן הישראלי, הסיפור הזה ממחיש עד כמה עולם ההסבות החשמליות השתנה: לא רק סדנאות יוקרה עם תקציבי עתק, אלא גם חובבים שמרכיבים פתרון זול יחסית מחלקים זמינים. מצד שני, חשוב לזכור שמדובר בפרויקט פרטי, עם ביצועים מוגבלים מאוד, טווח קצר ובלי בהכרח לעמוד בדרישות התקינה והבטיחות שנדרשות לרישוי כביש במדינות רבות, ובוודאי גם בישראל.

במקרה הזה, המטרה לא הייתה לייצר חלופה למשפחתית חשמלית מודרנית, אלא להחזיר לחיים רכב ישן שפשוט לא היה כדאי להשקיע שוב במנוע הבנזין שלו. התוצאה היא ג'ימני חשמלית צנועה, איטית וקצרת טווח — אבל כזו שחזרה לנוע בכוחות עצמה, ובעלות נמוכה בהרבה מהמקובל בעולם ההסבות.