ננו-חלקיקים מצופי סוכר האריכו הישרדות בעכברים עם גליובלסטומה

צוות חוקרים מאוניברסיטת אורגון סטייט דיווח על גישה ניסיונית חדשה נגד גליובלסטומה, אחד מסוגי סרטן המוח האגרסיביים והקטלניים ביותר. לפי הממצאים, שפורסמו בכתב העת Journal of Controlled Release, טיפול המבוסס על ננו-חלקיקים שומניים מצופי סוכר הצליח בעכברים לחצות את מחסום הדם-מוח, לחדור לתאי הגידול ולהאריך את ההישרדות החציונית ב-50%.

גליובלסטומה נחשבת למחלה קשה במיוחד לטיפול משום ששני מחסומים עומדים בפני רוב התרופות: הצורך לעבור את מחסום הדם-מוח, שמגן על מערכת העצבים המרכזית מפני חומרים שמסתובבים בדם, והצורך לפגוע בתאי הגידול בלי להזיק לרקמה בריאה. המחקר הנוכחי ניסה להתמודד עם שתי הבעיות בו-זמנית.

כך ניסו החוקרים לעקוף את מחסום הדם-מוח

החוקרים, בהובלת Oleh Taratula, Olena Taratula ו-Yoon Tae Goo מהמכללה לרוקחות של האוניברסיטה, השתמשו בננו-חלקיקים ליפידיים שמכילים mRNA — מולקולה שמעבירה לתא הוראות לייצור חלבון. במקרה הזה, המטרה הייתה לשחזר את ייצורו של PTEN, חלבון שמדכא צמיחת גידול ואשר לעיתים קרובות חסר או אינו פעיל בתאי גליובלסטומה.

כדי לאפשר לחלקיקים להגיע למוח, הם צופו במאנוז, סוכר הדומה לגלוקוז. הרעיון נשען על נשא תאי בשם GLUT1, שמצוי בתאים המרפדים את כלי הדם במוח ותפקידו להעביר גלוקוז אל מערכת העצבים המרכזית. מאחר ש-GLUT1 מזהה גם מאנוז, החוקרים ביקשו לרתום את אותו מסלול טבעי כדי להעביר את החלקיקים דרך המחסום.

Oleh Taratula הסביר כי בדם יש ריכוזים גבוהים יחסית של גלוקוז, ולכן הננו-חלקיקים למעשה מתחרים בו על "תשומת הלב" של GLUT1. לדבריו, כדי שהחלקיקים ייקלטו ביעילות, היה צורך בציפוי סוכרי צפוף במיוחד. הוא הוסיף כי חיבור כימי של מאנוז לכולסטרול, שהוא מרכיב מבני חשוב של החלקיקים, הגדיל פי שישה את כיסוי המעטפת.

למה הגידול עצמו מושך יותר מהחלקיקים

מעבר לחציית המחסום, החוקרים ניסו גם לשפר את הדיוק של ההגעה לגידול. לפי Olena Taratula, תאי גליובלסטומה מבטאים GLUT1 ברמה גבוהה פי שלושה מרקמת מוח תקינה. המשמעות היא שלאחר שהחלקיקים חוצים את המחסום, יש להם נטייה להצטבר דווקא ברקמת הגידול.

כדי להגן על ה-mRNA עד שיגיע ליעדו, שולב בננו-חלקיקים נגזר טעון חיובית של כולסטרול, שנועד לייצב את המטען הגנטי ולמנוע את פירוקו המוקדם. לדברי Olena Taratula, שחזור הביטוי של PTEN בתאי הגידול החזיר מנגנון של בקרה על הצמיחה. היא אמרה כי לאחר מנות חוזרות נצפתה התכווצות של הגידולים, בלי עדות מדידה לרעילות באיברים אחרים.

מחלה אלימה עם מעט אפשרויות טיפול

החשיבות של הפיתוח נובעת גם מאופייה של המחלה. גליובלסטומה היא הגידול הממאיר השכיח והקטלני ביותר במוח במבוגרים, ושיעורי ההישרדות בה נמוכים מאוד. לפי הנתונים שהציגו החוקרים, פחות מ-30% מהחולים שורדים שנתיים מהאבחון, ויותר מ-95% מתים בתוך חמש שנים. בארצות הברית שיעור ההיארעות עומד על כ-3.19 מקרים לכל 100 אלף בני אדם, והגיל החציוני באבחנה הוא 64.

לצד ההבטחה, חשוב להדגיש שמדובר בשלב פרה-קליני בלבד, כלומר תוצאות שהתקבלו במודל של עכברים ולא בבני אדם. מחקרים כאלה נועדו להראות היתכנות ביולוגית ובטיחות ראשונית, אך הדרך לטיפול קליני עוד ארוכה וכוללת ניסויי המשך לבחינת מינון, יעילות ובטיחות.

במחקר השתתפו גם Vincent Cataldi, Vladislav Grigoriev, Neera Yadav, Tetiana Korzun, Chao Wang ו-Adam Alani. המחקר נתמך בין היתר בידי המכון הלאומי לסרטן בארה"ב, המכון הלאומי לבריאות הילד והתפתחות האדם על שם יוניס קנדי שרייבר, והקרן הלאומית למחקר של קוריאה.