מחקר: חומר הדברה נפוץ פוגע ברביית דבורי בומבוס

מה קרה

מחקר של חוקרים מג'ורג'יה טק, במימון משרד החקלאות האמריקאי, מצא כי חשיפה ברמה נמוכה לסולפוקספלור — חומר הדברה מהדור החדש שנועד לפגוע בחרקים מוצצי מוהל כמו כנימות — משנה את ביטוי הגנים בדבורי בומבוס ועלולה להשפיע גם על תפקודי הרבייה שלהן. החוקרים חשפו פועלות של דבורי בומבוס למינונים נמוכים של החומר, ולאחר מכן בדקו כיצד השתנתה פעילות גנים ברקמות שונות.

לפי הממצאים, השינוי המשמעותי ביותר נרשם ברקמת השחלות, ממצא שמצביע על אפשרות לפגיעה בתהליכים ביולוגיים הקשורים לרבייה. כדי למפות את ההשפעה, הצוות הקפיא את הרקמות מיד לאחר החשיפה, ניתח את ה-RNA שלהן ובחן בעזרת מודלים חישוביים אילו מערכות ביולוגיות הושפעו במיוחד. המחקר פורסם בכתב העת Ecotoxicology and Environmental Safety.

מייקל גודיזמן, פרופסור למדעי הביולוגיה בג'ורג'יה טק, אמר כי אחת התרומות המרכזיות של העבודה היא החיבור בין שינויים מולקולריים לבין השלכות מעשיות על הדבורה הבודדת ועל המושבה. לדבריו, החיבור הזה עדיין נדיר יחסית במחקרי חומרי הדברה, ולכן הוא מספק תמונה ברורה יותר של אופן הפגיעה.

למה זה חשוב

דבורי בומבוס הן חלק ממערך המאביקים שעליו נשען חלק ניכר מייצור המזון העולמי. הערכה מקובלת היא שכשליש מייצור המזון בעולם תלוי, במידה כזו או אחרת, במאביקים כמו דבורים. לכן, גם פגיעה שאינה מביאה לתמותה מיידית אלא לשיבוש שקט ומתמשך ברבייה, עשויה להיות בעלת משמעות רחבה הרבה יותר מכפי שנראה במבט ראשון.

סולפוקספלור נכנס לשימוש בשנת 2013 ונחשב לכלי יעיל נגד מזיקים חקלאיים בגידולים כמו סויה ותירס. אלא שהמחקר הנוכחי מצטרף לשורת עבודות שמעלות סימני שאלה לגבי המחיר האקולוגי של חומרים כאלה. לא מדובר רק בשאלה אם החומר הורג דבורים, אלא אם חשיפה נמוכה, כזו שעלולה להתרחש בשטחי חקלאות פעילים, פוגעת ביכולת של האוכלוסייה להתחדש.

שרה אור, שהובילה את המחקר כפוסט-דוקטורנטית בג'ורג'יה טק וכיום משמשת מרצה באוניברסיטת טמפה, אמרה כי החקלאות המודרנית ניצבת בפני מתח קבוע: מצד אחד יש צורך להגן על היבול מפני מזיקים, ומצד אחר חובה לשמור על חרקים מועילים שמאפשרים את עצם קיומו של חלק מהיבול. לדבריה, אם הדבורים אינן מייצרות די צאצאים, היקף ההאבקה צפוי להיפגע.

ההשלכות האפשריות

הממצא אינו אומר בהכרח שכל שימוש בסולפוקספלור מוביל מיד לקריסת אוכלוסיות של דבורי בומבוס, אך הוא כן מחזק את ההבנה שהשפעת חומרי הדברה צריכה להיבחן גם בטווח הארוך וברמות חשיפה נמוכות. המשמעות האפשרית היא שחקלאים, רגולטורים וחוקרים יידרשו לבחון מחדש את תנאי השימוש, את עיתוי הריסוס ואת הקרבה בין אזורי טיפול לבין אזורי פעילות של מאביקים.

אחת הקריאות האפשריות של המחקר היא שהערכת סיכון סביבתית לא יכולה להסתפק עוד בבדיקת תמותה מיידית בלבד. ייתכן שדווקא פגיעות עדינות יותר — שינוי בפעילות גנים, ירידה בפוריות או שיבוש בתפקוד המושבה — הן שיצטברו לאורך זמן להשפעה גדולה על המערכת האקולוגית ועל היבולים עצמם.

לצד חומרי ההדברה, דבורי בומבוס מתמודדות גם עם עומסי חום, עליית טמפרטורות וגלי חום תכופים יותר. לכן, ייתכן שההשפעה המצטברת של כמה לחצים סביבתיים יחד תהיה חמורה יותר מהשפעת כל גורם בנפרד. המחקר הנוכחי מוסיף נדבך חשוב להבנת התמונה הזאת, משום שהוא מצביע על מנגנון ביולוגי אפשרי שבאמצעותו חומר הדברה עלול לפגוע בדבורים גם בלי לגרום לנזק בולט ומיידי.

הזווית של פוז

הנקודה המרכזית כאן היא שהוויכוח על חומרי הדברה כבר אינו עוסק רק בשאלה אם הם יעילים נגד מזיקים, אלא גם במחיר הסמוי שהם עלולים לגבות ממערכות ההאבקה. המשמעות האפשרית היא שהדור הבא של רגולציית חומרי ההדברה יידרש למדוד לא רק הישרדות, אלא גם פוריות, התפתחות והתחדשות אוכלוסיות של מאביקים.