מחקר: סמגלוטייד עשויה להאט הזדקנות ביולוגית

חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו ומוסדות נוספים מדווחים כי סמגלוטייד — החומר הפעיל בתרופות ההרזיה והסוכרת אוזמפיק, ווגובי וריבלסוס — נקשרה להאטה בחלק מהסמנים המולקולריים המזוהים עם הזדקנות ביולוגית. הממצאים, שפורסמו בכתב העת Nature Communications, מבוססים על ניסוי אקראי מבוקר פלצבו בבני אדם, והם מתוארים בידי החוקרים כראיה קלינית ראשונה לכך שהתרופה עשויה להשפיע על תהליכי הזדקנות אנושיים.

עם זאת, גם בצוות המחקר מדגישים שהמשמעות המעשית עדיין מוגבלת: הניסוי נערך באוכלוסייה מוגדרת מאוד — מבוגרים החיים עם HIV וסובלים מליפוהיפרטרופיה, כלומר הצטברות עודפת של שומן בעיקר באזור הבטן — ולכן אי אפשר להסיק ממנו בשלב זה שהתרופה מאטה הזדקנות בכלל האוכלוסייה.

כך נבדקה ההשפעה על "הגיל הביולוגי"

החוקרים בחנו נתונים מניסוי קודם שכלל 108 מבוגרים עם HIV-associated lipohypertrophy. כחצי מהמשתתפים קיבלו זריקת סמגלוטייד שבועית, והיתר קיבלו פלצבו. כדי להעריך הזדקנות ביולוגית השתמשו החוקרים ב"שעונים אפיגנטיים" — כלים המבוססים על דפוסי מתילציה ב-DNA, כלומר תגיות כימיות המשפיעות על פעילות גנים בלי לשנות את הרצף הגנטי עצמו.

המדדים הללו נועדו להעריך אם תאי הגוף מציגים דפוסים אופייניים להזדקנות מהירה או איטית יותר מהצפוי. לדברי מייקל קורלי, המחבר הראשון של המחקר וחוקר בבית הספר לרפואה של UC San Diego ובמכון שטיין לחקר ההזדקנות, אנשים החיים עם HIV נוטים לחוות הזדקנות ביולוגית מואצת גם כאשר הנגיף מאוזן היטב באמצעות טיפול תרופתי מודרני.

בהשוואה לקבוצת הפלצבו, המשתתפים שקיבלו סמגלוטייד הראו האטה בכמה שעונים אפיגנטיים הקשורים לדלקת ולתפקוד מערכות כמו הדם, המוח, הלב, הכליות, הכבד והמטבוליזם. לפי אחד המדדים, DunedinPACE, נרשמה האטה של 9% בקצב ההזדקנות הביולוגית. לפי מדד נוסף, PCGrimAge, נצפתה האטה בתהליכים ביולוגיים הקשורים למחלות גיל ולסיכון לתמותה מכל הסיבות.

הקשר בין דלקת, שומן ויסצרלי והזדקנות

אחת ההשערות המרכזיות של החוקרים היא שסמגלוטייד אינה פועלת ישירות על "הזדקנות" כמושג מופשט, אלא משפיעה על מנגנונים שמאיצים אותה. תרופות ממשפחת GLP-1 מפחיתות דלקת ומשפרות מדדים מטבוליים, ובכך עשויות לצמצם הפעלה כרונית של מערכת החיסון — מנגנון שנחשב לאחד המניעים המרכזיים של הזדקנות מואצת, במיוחד בקרב אנשים עם HIV.

בנוסף, התרופה מסייעת בהפחתת שומן ויסצרלי, כלומר שומן המצטבר עמוק סביב איברים פנימיים, וגם שומן אקטופי — שומן שמופיע במקומות שבהם הוא לא אמור להיאגר. ירידה במאגרי השומן הללו עשויה להפחית אותות דלקתיים המזינים תהליכי הזדקנות בגוף. קורלי אמר כי מצטברים גם נתונים המצביעים על כך שתרופות GLP-1 עשויות "לתכנת מחדש" סוגי תאים שונים באיברים שונים, מה שעשוי להסביר למה נצפתה השפעה בכמה שעוני הזדקנות במקביל.

ממצאים נוספים ממחקר משלים

לצד המחקר המרכזי הפנו החוקרים גם למחקר פיילוט שפורסם בחודש שעבר ב-npj Aging, ובחן טיפול של 24 שבועות בסמגלוטייד בקרב אנשים עם HIV ועם מחלת כבד שומני על רקע הפרעה מטבולית. גם שם נרשמו סימנים שעשויים להתיישב עם האטה מסוימת בתהליכי הזדקנות ביולוגית.

במחקר הזה, 42% מהמשתתפים הראו האטה לפי מדד DunedinPACE, ו-34% הראו האטה במדד PCGrimAge. כמעט מחצית מהמשתתפים הציגו גם הארכה במדד הקשור לטלומרים — אותם "כיסויי קצה" של הכרומוזומים — ובקרבם נצפה גם שיפור במהירות ההליכה לאחר הטיפול, ממצא שעשוי להעיד על שיפור בתפקוד הגופני.

הבטחה מדעית, אבל לא קיצור דרך לאריכות ימים

למרות האופטימיות הזהירה, החוקרים מקפידים לסמן גבול ברור לפרשנות. קורלי אמר כי "אנחנו לא אומרים שסמגלוטייד הופכת אנשים לצעירים יותר או הופכת את ההזדקנות לאחור". לדבריו, האות שנראה במחקר הוא לכל היותר האטה של חלק מהתהליכים הביולוגיים הקשורים להזדקנות.

השלב הבא מבחינת החוקרים הוא ניסויים גדולים יותר, שיבדקו אם ההשפעה נשמרת לאורך זמן, באילו מינונים ולוחות זמנים היא בולטת יותר, והאם היא קיימת גם מעבר לאוכלוסיית הנשאים שנבדקה כאן. במקביל, הם מבקשים לבחון אם שילוב של תרופות ממשפחת GLP-1 עם תזונה, פעילות גופנית ושינה איכותית עשוי לחזק את ההשפעה על מדדי הזדקנות ביולוגית.

המחקר הנוכחי מוסיף נדבך לדיון המדעי המתרחב סביב תרופות GLP-1, שכבר שינו את הטיפול בהשמנה ובסוכרת. בשלב זה, הממצא המרכזי אינו שתרופות כמו אוזמפיק או ווגובי הן טיפול נגד הזדקנות, אלא שהן עשויות להשפיע גם על מסלולים ביולוגיים רחבים יותר מכפי שסברו עד כה.