סוללות ניידות הוסיפו לטנדר החשמלי כ-55 ק"מ

📌 בקיצור

מערכת אבטיפוס חיברה סוללות ניידות למערכת הטעינה של פורד F-150 לייטנינג בזמן נסיעה
מערך סוללות בקיבולת של כ-16 קוט"ש סיפק, לפי מבצע הניסוי, תוספת טווח של כ-34 מייל
העלות הכוללת מתקרבת ל-9,500 דולר, ולכן מדובר בעיקר בהדגמה טכנולוגית ולא בפתרון צרכני רחב

סיימון לינדלי, שמפעיל את ערוץ היוטיוב Trucked Up EVs, לקח את אחד מנושאי הליבה של עולם הרכב החשמלי — חרדת הטווח — וניסה לבדוק עד כמה אפשר לעקוף אותה באמצעים יצירתיים. בניסוי שערך עם פורד F-150 לייטנינג, הוא חיבר לארגז המטען מערך סוללות ניידות גדולות, ובאמצעות מערכת אבטיפוס בשם EverDrive הזין את החשמל אל מערכת הרכב בזמן נסיעה. לפי החישוב שהציג, התוצאה הייתה תוספת של כ-34 מייל, שהם כ-55 קילומטרים.

כך פועלת המערכת שניסתה להפוך חשמלית ל-EREV מאולתרת

בניגוד לפתרונות מאולתרים שנשמעים כמו חיבור פשוט לשקע טעינה חיצוני, כאן מדובר במערכת מורכבת יותר. לינדלי השתמש ב-EverDrive, אבטיפוס שמתחבר ישירות למערכת המתח הגבוה של הרכב ומוסיף בפועל כניסת טעינה נוספת בתקן J1772. ב-F-150 לייטנינג הותקנה הכניסה בארגז המטען, דרך חור שנקדח בדיפון, ומשם הועברו כבלים מתחת לרכב אל החזית.

המערכת עצמה כוללת ממסרים ובקר זעיר מתוצרת PEAK. לפי ההסבר שניתן בסרטון, הבקר שולח הודעות ייעודיות על גבי רשת התקשורת של הרכב, וכך מאפשר למטען המובנה לקבל אנרגיה גם בזמן נסיעה. זהו פרט משמעותי, משום שברוב כלי הרכב החשמליים טעינה בזמן תנועה פשוט אינה אפשרית במבנה המקורי של היצרן.

16 קוט"ש על הארגז, תוצאה חלקית על הכביש

לצורך המבחן לינדלי העמיס על הטנדר סוללות ניידות של Bluetti בקיבולת כוללת של 16 קוט"ש. בפועל, לדבריו, תצורת האגירה לא התרוקנה בדיוק כפי שציפה, ונוצר חוסר איזון בין יחידות הסוללה. המשמעות הייתה שכ-8% מהאנרגיה הזמינה במערכת לא הועברה בפועל לרכב.

למרות זאת, הוא לא הגדיר את הניסוי ככישלון. אחרי שסיכם את הנתונים, לינדלי העריך שמערכת הסוללות סיפקה תוספת שימושית של 15.8 קוט"ש, שתורגמה לאותם 34 מייל של טווח נוסף. במונחים ישראליים, מדובר כאמור בכ-55 קילומטרים — לא מהפכה, אבל בהחלט תוספת שיכולה להספיק ליציאה מתחנת טעינה עמוסה, להגעה ליעד קרוב או לגיבוי בשעת חירום.

החסם הגדול: המחיר גבוה מאוד ביחס לתמורה

מבחינת צרכן, כאן מגיעה הבעיה העיקרית. מערך הסוללות לבדו עלה, לפי לינדלי, כ-5,300 דולר במקרה שלו, בעוד שמחירו הרשמי בארה"ב מגיע לכ-7,500 דולר. לכך יש להוסיף את מערכת EverDrive, שעדיין אינה נמכרת, אך מפתחיה ציינו ברשתות החברתיות יעד מחיר של כ-2,000 דולר כאשר תושק. בסך הכול מדובר בהוצאה שיכולה להתקרב ל-9,500 דולר, עוד לפני תוספות כמו לוחות סולאריים ששימשו אותו להטענת הסוללות.

ביחס לתוספת אנרגיה של כ-15.8 קוט"ש, היחס בין עלות לתועלת רחוק מלהיות אטרקטיבי. לשם השוואה, מאריך הטווח שתוכנן בעבר לטסלה סייברטראק, ובסופו של דבר בוטל, הוערך סביב 16 אלף דולר עבור כ-47 קוט"ש. גם זה לא היה פתרון זול, אבל סיפק קיבולת משמעותית יותר.

יותר פלטפורמה לחובבים, פחות מוצר לקהל הרחב

החשיבות של הניסוי אינה בהכרח במספר הקילומטרים שנוספו, אלא בעצם פתיחת הדלת לשוק השיפורים והאביזרים. אם מערכת כמו EverDrive אכן תבשיל למוצר מסחרי, היא עשויה לאפשר לחובבי רכב חשמלי לפתח פתרונות גיבוי, טעינה ניידת או מערכות עזר ייעודיות לרכבי עבודה, קמפינג או שימוש חירום.

מצד שני, יש כאן לא מעט הסתייגויות: מדובר בהתערבות עמוקה במערכת החשמל של הרכב, בפתרון כבד שתופס מקום בארגז המטען, בעלות גבוהה מאוד וללא אישור רשמי של היצרן. עבור רוב הנהגים, תחנת טעינה מהירה או תכנון נכון יותר של מסלול הנסיעה יהיו פתרון פשוט, זול ובטוח יותר.

בשורה התחתונה, הניסוי של לינדלי מראה שזה אפשרי מבחינה טכנית להוסיף טווח לרכב חשמלי באמצעות סוללות ניידות, אבל לפחות בשלב הזה מדובר בעיקר בהדגמה מסקרנת לחובבים. התוצאה שהוצגה — כ-55 קילומטרים נוספים — ממחישה את הפוטנציאל, אך גם את המגבלות הברורות של הפתרון כיום.