סקר פיו: סין עוקפת את ארה"ב באהדה עולמית

המאזן התדמיתי בין שתי המעצמות הגדולות משתנה: מחקר חדש של מרכז המחקר פיו, שהתבסס על יותר מ-42 אלף נשאלים ב-36 מדינות בין פברואר למאי, מצא כי ברוב ברור של המדינות שנבדקו הציבור נוטה כיום לראות את סין באור חיובי יותר מאשר את ארצות הברית. זו הפעם הראשונה מאז החל המרכז לעקוב אחר היחס הגלובלי למעצמות, ב-2002, שנרשמת תוצאה כה רחבה לטובת בייג'ינג.

הנתון הבולט הוא שב-25 מתוך 36 המדינות שנכללו בסקר נמצאה העדפה גבוהה יותר לסין. במקביל, רק שש מדינות עדיין מעדיפות בבירור את ארה"ב: פולין, הפיליפינים, דרום קוריאה, הודו, יפן וישראל — רובן בעלות ברית מסורתיות של וושינגטון.

המדינות שבהן חל המפנה החד ביותר

לפי ממצאי המחקר, כמה מהשינויים הבולטים ביותר לטובת סין נרשמו בספרד, אינדונזיה, איטליה, יוון וקנדה. במקומות אחרים, ובהם איטליה, ספרד, קולומביה, מקסיקו, מלזיה, ניגריה וטורקיה, נרשמו השנה רמות שיא של יחס חיובי לסין.

החוקרים מצאו גם דפוס כלכלי-חברתי מעניין: מדינות בעלות הכנסה בינונית נטו להביע יחס חיובי יותר כלפי סין, בעוד שמדינות עשירות יותר נטו להיות ביקורתיות יותר כלפיה. סינגפור בלטה כיוצאת דופן, עם תוצר לנפש גבוה במיוחד לצד יחס חיובי יחסית כלפי בייג'ינג.

באזור אסיה-פסיפיק נרשמו גם הקצוות החדים ביותר. בפקיסטן כ-90% מהנשאלים הביעו יחס חיובי לסין, בעוד שביפן רק 11% עשו זאת. הפער הזה ממחיש עד כמה התדמית הסינית תלויה בהקשר האזורי, בקשרי החוץ ובאינטרסים הביטחוניים של כל מדינה.

שי ג'ינפינג מול טראמפ: אמון נמוך, אבל יתרון לסין

הסקר בחן לא רק את היחס למדינות עצמן, אלא גם את רמת האמון במנהיגיהן בכל הנוגע לניהול ענייני העולם. התמונה כאן מורכבת יותר: ברוב המדינות שנבדקו, האמון גם בדונלד טראמפ וגם בשי ג'ינפינג היה נמוך, וברוב המקרים עמד מתחת ל-50%.

עם זאת, שי זכה בדרך כלל לציונים גבוהים יותר מטראמפ. הדירוג הגבוה ביותר לשי נרשם בפקיסטן — 83%, והנמוך ביותר ביפן — 7%. אצל טראמפ, הציון הגבוה ביותר הגיע מהפיליפינים עם 68%, והנמוך ביותר מהגדה המערבית ומזרח ירושלים עם 4%.

ג'ונתן שולמן, מחוקרי המחקר, אמר כי נשאלים רבים אינם מחזיקים בדעה חדה במיוחד על שי, בניגוד ליחס לטראמפ, שמעורר לדבריו תגובות מובהקות וקיצוניות יותר. המשמעות היא שהיחס החיובי יותר לסין אינו בהכרח תוצר של אהדה עמוקה למנהיגה, אלא לעיתים של השוואה למדיניות האמריקנית ולסגנון ההנהגה בוושינגטון.

פחות חופש, פחות התערבות

אחת המסקנות המעניינות בסקר נוגעת לאופן שבו הציבור בעולם מבדיל בין משטר פנימי למדיניות חוץ. מצד אחד, יותר נשאלים עדיין סבורים שממשלת ארה"ב מכבדת את חירויות הפרט של אזרחיה יותר מממשלת סין. מצד אחר, הפער הזה הצטמצם.

במקביל, כאשר נשאלו על התערבות בענייניהן של מדינות אחרות, התמונה התהפכה. בחציון המדינות בעלות ההכנסה הבינונית שנבדקו בשאלות נוספות, 75% סברו שארה"ב מתערבת במידה רבה או מסוימת בענייני חוץ של מדינות אחרות, לעומת 45% בלבד שאמרו זאת על סין. הנתון הזה מסייע להסביר מדוע בייג'ינג מצליחה לשפר את מעמדה, במיוחד בעולם המתפתח, אף שהמשטר שלה ממשיך להיתפס כסמכותני.

הסבר אפשרי: עייפות מהמדיניות האמריקנית

ד"ר צ'ונג ג'ה-איאן, חוקר לא-תושב ב-Carnegie China, אמר כי התוצאות אינן מפתיעות. לדבריו, התנודתיות במדיניות האמריקנית, השימוש בכוח והנזק הכלכלי הנלווה לכך "העמידו רבים על הקצה". הוא הוסיף כי גם אם אי אפשר לקבוע שסין פופולרית באופן מוחלט, היא נתפסת כיום כגורם צפוי יותר, בעוד שבייג'ינג משקיעה מאמצים ניכרים בשיפור תדמיתה, בעיקר במדינות מתפתחות.

עם זאת, צ'ונג הדגיש כי היחס החיובי יותר לסין אינו מבטל את הביקורת כלפי שי עצמו. לדבריו, שי נותר "דמות סמכותנית מרכזית", ובתקופתו סין נקטה קו תקיף יותר בזירה הבינלאומית, כולל דרישות ברורות יותר ממדינות אחרות לאמץ את תפיסת העולם שלה. הוא הזכיר גם את סימני השאלה המתמשכים סביב יחס המשטר למיעוטים במדינה.

לצד הנתונים של פיו, מחקרים נוספים מהשנים האחרונות מצביעים על כיוון דומה, אם כי לא אחיד לחלוטין. בגאלופ, למשל, נמצא כבר בשנה שעברה שסין עקפה את ארה"ב במדדי האהדה העולמיים, ואילו סקרים אחרים הצביעו על התאוששות מתונה בלבד בתדמיתה של סין לאחר הפגיעה שנרשמה בתקופת הקורונה.

הנתונים החדשים אינם מלמדים בהכרח על אימוץ גלובלי של המודל הסיני, אלא בעיקר על שחיקה בכוחה הרך של ארה"ב ועל שינוי במאזן התפיסות כלפי שתי המעצמות. בסקר הנוכחי, התוצאה הזו כבר ניכרת במספרים: ברוב המדינות שנבדקו, סין נתפסת כעת באופן חיובי יותר מארצות הברית.