הפנטגון מחפש מחליף זול לריפר היקר

משרד ההגנה האמריקאי פתח בחיפוש אחר דור חדש של כטב"מים ארוכי-טווח, זולים יותר וברי-ייצור המוני, שעשויים בעתיד להחליף חלקית את ה-MQ-9 ריפר. ברקע עומדת ההערכה כי כלי טיס בלתי מאוישים יקרים, שמספרם מוגבל, הופכים פגיעים במיוחד מול מערכי נ"מ שכבתיים וזולים יחסית — לקח שמתחזק בעקבות עימותים מהשנים האחרונות.

מהריפר היקר למודל "בר-החלפה"

ה-MQ-9 ריפר נחשב במשך שנים לאחד מסוסי העבודה הבולטים של ארצות הברית במשימות מודיעין, תקיפה, מעקב ושהייה ממושכת באוויר. אלא שבפנטגון מבינים כעת כי המחיר הגבוה של הפלטפורמה — כ-30 מיליון דולר לכלי, לפי הנתונים שהוצגו — יוצר בעיה של ממש כאשר שיעור האבדות עולה. לפי דו"ח של שירות המחקר של הקונגרס מ-13 במאי, עשרות כטב"מי ריפר הופלו במהלך העימות מול איראן, נתון שהמחיש עד כמה קשה לקיים לאורך זמן מודל שמבוסס על כלים מעטים ויקרים.

יחידת החדשנות הביטחונית של הפנטגון, DIU, ניסחה זאת באופן חד: לדבריה, ההסתמכות של הכוח האמריקאי על כלי טיס מאוישים ובלתי מאוישים "איכותיים" ויקרים היא בלתי בת-קיימא מול יריבים שמפעילים הגנה שכבתית המבוססת גם על יכולות נ"מ זולות יותר. לכן, במקום לנסות לבנות "ריפר משופר", הכיוון החדש הוא כלי שניתן יהיה לאבד במספרים גדולים יותר מבלי לשתק את המשימה המבצעית.

הפרויקט החדש: הרבה כלים, עומס על ההגנה האווירית

היוזמה החדשה, שנקראת Massed Modular Aircraft או בקיצור MMA, מכוונת לכטב"ם שיוכל לפעול בכמויות גדולות מספיק כדי לספוג אבדות, ובמקביל להמשיך להציף את האויב במטרות. הרעיון פשוט אך משמעותי: במקום להסתמך על מספר קטן של מערכות יקרות, לבנות כוח רחב יותר שמסוגל להתיש את מערך ההגנה האווירית של היריב ולגרום לו לבזבז טילים יקרים בקצב גבוה.

ב-DIU הדגישו כי נוכחות אווירית קבועה של כלי MMA תאפשר שיגור חימוש, איסוף מודיעין, לוחמה אלקטרונית ואף ממסר תקשורת. לדבריהם, לחץ רצוף כזה יאלץ את היריב להישאר במגננה ולשרוף משאבים יקרים מהר יותר מקצב ההשלמה שלהם. זו תפיסה שמזכירה במידה רבה את לקחי המלחמה באוקראינה: במקרים רבים, המגן מוצא את עצמו מכלה מיירטים וטילים יקרים בזמן שהצד התוקף ממשיך לשגר כטב"מים זולים יותר.

מפרט שאפתני: לא רחפן קטן, אלא כטב"ם גדול וזול

אחד ההיבטים הבולטים בפרויקט הוא שהפנטגון אינו מחפש "להקת רחפנים" קטנים וקלי-משקל, אלא כלי משמעותי בהרבה. לפי הדרישות שפורסמו, ה-MMA אמור לשאת מטען של לפחות 2,800 ליברות — מעט פחות מקיבולת של כ-3,800 ליברות שמיוחסת לריפר. נוסף על כך, הוא נדרש לטווח קרבי של לפחות 2,300 מייל ימי ללא תדלוק, ולטווח העברה חד-כיווני של לפחות 8,000 מייל ימי.

הדרישות כוללות גם מהירות של לפחות 200 מייל לשעה, יכולת לפעול ממסלול באורך 6,000 רגל או ממנחתים מאולתרים, וגם שוליים מספקים של גודל, משקל, אספקת חשמל וקירור לצורך נשיאת מטענים פנימיים או חיצוניים מגוונים. דרישה נוספת, בעלת חשיבות מבצעית וכלכלית, היא רמת אוטונומיה שתאפשר למפעיל אחד לשלוט בכמה כטב"מים במקביל. בכך הפנטגון מסמן לא רק שינוי בפלטפורמה עצמה, אלא גם במודל ההפעלה כולו.

לוח הזמנים והמשמעות האסטרטגית

לוח הזמנים שהציב הפנטגון אגרסיבי למדי: טיסות ניסוי של אבטיפוס בגודל מלא בתוך 21 חודשים ממועד הזכייה, ויכולת מבצעית ראשונית בשנת הכספים 2031. היעד הראשוני שהוגדר הוא מסירה של 20 כלים מוכנים למשימה ליחידה מבצעית, באופן שיאפשר פריסה בפועל.

המהלך הזה משקף שינוי עמוק יותר בחשיבה האמריקאית על לוחמה אווירית בלתי מאוישת. במשך שנים היתרון נשען על פלטפורמות מתקדמות, מדויקות ויקרות. כעת גוברת ההבנה שבזירות עתירות איום — ובוודאי מול מעצמות כמו סין או רוסיה, שלהן מערכי הגנה אווירית מתקדמים יותר — שרידות אינה תלויה רק באיכות הכלי, אלא גם ביכולת לייצר מסה, לפזר סיכון ולהמשיך לפעול גם תחת אבדות.

בשלב זה הפנטגון טרם פרסם ממדי יעד מדויקים לכלי החדש וגם לא נקב במחיר מבוקש, אך הכיוון ברור: כטב"ם שמזכיר בהיקף המשימה שלו את הריפר, במחיר נמוך בהרבה, ובכמות שתאפשר להפעיל כוח מתמשך גם במרחב מאוים.