הפנטגון ממהר לפתח נשק תקיפה זול לטווח רחוק

משרד ההגנה האמריקני מנסה להאיץ פיתוח של נשק תקיפה ארוך טווח וזול יחסית, שיוכל להיות מיוצר בכמויות גדולות בתוך זמן קצר. המהלך, שמובל דרך יחידת החדשנות הביטחונית של הפנטגון, נועד לתת מענה לשחיקה במלאי החימושים המונחים היקרים של ארה"ב ולצורך המבצעי באמצעי תקיפה שאפשר להפעיל בהיקף רחב גם במהלך עימות ממושך.

במרכז היוזמה עומדת תוכנית בשם GBAM — קיצור של Ground-Based Affordable Mass. הרעיון הוא לפתח אמצעי תקיפה קרקעי בעל הנחיה אוטונומית, במחיר נמוך משמעותית מטילים ארוכי טווח מוכרים דוגמת טומהוק. בפנטגון מבקשים להגיע לעלות של פחות מ-250 אלף דולר ליחידה בייצור סדרתי, ובמקביל לשמור על טווח מבצעי משמעותי ויכולת פגיעה מדויקת.

לוח זמנים חריג ומהיר במיוחד

אחד המאפיינים הבולטים של המהלך הוא הדחיפות. לפי הדרישה שפרסמה יחידת החדשנות הביטחונית, המערכות המוצעות צריכות להיות בשלות מספיק להדגמה בתוך 60 עד 90 יום בלבד. לאחר מכן, היעד הוא הסמכה וכניסה לייצור בתוך 12 עד 18 חודשים — קצב מהיר מאוד ביחס לתוכניות רכש ופיתוח ביטחוניות רגילות.

לשם כך הושק "אתגר GBAM", שבמסגרתו חברות מתבקשות להגיש מצגות או מסמכי עקרונות עד 5 באוגוסט. הצוותים שייבחרו יעברו לשלב שני, שיכלול הדגמת טיסה באתר ניסויים ממשלתי בתחילת נובמבר. המשתתפים בשלב הזה יציגו גם מצגת של חצי שעה, והזוכים יקבלו פרס כספי של 250 אלף דולר.

מעבר לפרס הראשוני, המועמדים המובילים בשלב השני עשויים לקבל עד 5 מיליון דולר כדי לספק במהירות כמויות לניסויים מבצעיים ביחידות. בנוסף, בפנטגון ציינו כי הוקצה תקציב כולל של עד 250 מיליון דולר למימון הפרסים, המעבר לשלבים הבאים ופעולות המשך שיאפשרו להכניס את המערכות לשירות.

מה בדיוק הפנטגון מחפש

הדרישות המבצעיות מציבות רף גבוה יחסית למערכת שאמורה להיות גם זולה. הפנטגון מבקש נשק משוגר מהקרקע עם טווח מינימלי של 600 מייל ימי, כלומר יותר מ-1,100 קילומטרים, ועם מטען ייעודי של לפחות 35 פאונד, כשעדיפות תינתן לפתרונות שיאפשרו לשאת עד 100 פאונד.

לצד הטווח והמטען, המערכת נדרשת לכלול זיהוי מטרות אוטומטי והנחיה אוטונומית בשלב הסופי של התקיפה. בפנטגון גם מדגישים דרישה לפעולה בתנאי שיבוש וללא הסתמכות על GPS, לרבות יכולות ניווט חלופיות או יתירות ניווט שתאפשרנה לפעול גם בסביבות דלות מאפיינים, ובהן מרחבים ימיים.

עוד דרישה מרכזית היא פשטות לוגיסטית. משרד ההגנה מבקש להימנע מציוד שיגור ייעודי וקנייני, ומעדיף שיטות שיגור מרחוק ובחתימה נמוכה. בנוסף, החברות צריכות להציג כושר ייצור קיים או מסלול אמין להגיע לייצור של יותר מ-100 מערכות בחודש.

לא טיל או כטב"ם בלבד — אלא משפחת פתרונות זולה

בשלב הזה, הפנטגון אינו קובע אם GBAM יהיה טיל, כטב"ם תקיפה, או פתרון היברידי אחר. עם זאת, ההנחיות קושרות את המהלך למסלול הרכש של מערכות בלתי מאוישות זולות ואוטונומיות, מה שמרמז על פתיחות לפתרונות שמבוססים על תפיסת הפעלה קרובה יותר לעולם הכטב"מים מאשר לטילי שיוט מסורתיים.

מבחינת הפנטגון, היתרון המבוקש ברור: להגדיל את היקף התקיפות האפשרי בלי לבזבז בכל משימה חימושים יקרים במיוחד. בניסוח הרשמי של יחידת החדשנות הביטחונית, המטרה היא לספק למפקדים "אפקטים ארוכי טווח, בני הרחבה ובעלות נוחה", כך שיוכלו לתקוף מגוון רחב יותר של מטרות, לשמור את החימושים המתקדמים והיקרים למשימות שלשמן נועדו, ולהחזיק קצב לחימה לאורך זמן.

היוזמה החדשה משתלבת בשורה של תוכניות אמריקניות שנועדו להוזיל את עולם התקיפה ארוכת הטווח. בין השאר מקדם הצבא האמריקני את FAMM-BAR, תוכנית לשיגור טילי שיוט ממטוסי תובלה, וכן מהלך נוסף לפיתוח טילים היפרסוניים זולים יותר במכולות שיגור. יחד, התוכניות הללו משקפות שינוי עמוק בתפיסת הרכש: פחות הסתמכות על מספר קטן של חימושים יקרים מאוד, ויותר מעבר לנפח, קצב ייצור ועלות הפעלה נמוכה יותר.