הפנטגון מרכז את תחום הרחפנים תחת תפקיד חדש

שר ההגנה האמריקאי פיט הגסת' מקדם הקמת תפקיד חדש בפנטגון שירכז כמעט את כל המאמצים בתחום הרחפנים והמערכות האוטונומיות, במהלך שמסמן ניסיון להכניס סדר באחד התחומים הצומחים והמשפיעים ביותר על בניין הכוח האמריקאי.

לפי הפרטים שפורסמו, בעל התפקיד החדש ישמש למעשה כמעין "צאר אוטונומיה" — גורם מרכזי שיתאם, יכוון וינהל חלק ניכר מהיוזמות הקשורות לרחפנים, לכלים בלתי מאוישים ולמערכות הפועלות ברמות שונות של עצמאות. מדובר בשינוי בעל משמעות ארגונית, מפני שעד היום תחום זה פוזר לא פעם בין זרועות שונות, משרדים נפרדים ויחידות פיתוח ורכש שפעלו במקביל.

למה וושינגטון רוצה כתובת אחת

המהלך מגיע על רקע ההבנה הגוברת בארה"ב כי רחפנים זולים, להקות כלים בלתי מאוישים ויכולות אוטונומיות משנות את אופי הלחימה. המלחמה באוקראינה, לצד התעצמות סין והאיומים בזירות נוספות, חידדו בפנטגון את הצורך לקצר תהליכים, לצמצם כפילויות ולחבר טוב יותר בין פיתוח טכנולוגי, ניסויים מבצעיים ורכש בהיקף רחב.

כאשר כמה גופים שונים מנהלים תוכניות מקבילות, נוצר לעתים קושי לקבוע סדרי עדיפויות, להעביר תקציבים במהירות ולהפוך ניסוי מוצלח ליכולת מבצעית פרושה. מינוי גורם מרכזי אמור, לפחות בתיאוריה, לאפשר קבלת החלטות מהירה יותר וליצור קו אחיד בין צורכי הכוחות בשטח לבין התעשייה והמעבדות.

המשמעות לתעשייה ולזרועות הצבא

אם המהלך אכן יכלול כמעט את כל פעילות הרחפנים בפנטגון, תהיה לו השפעה ישירה לא רק על הצבא האמריקאי אלא גם על קבלני הביטחון, חברות טכנולוגיה וסטארט-אפים שפועלים בתחום. ריכוז הסמכויות עשוי לשנות מסלולי אישור, להעדיף תוכניות מסוימות על פני אחרות ולהגדיר מחדש מי קובע אילו מערכות יקודמו מהר יותר לשירות.

מבחינת הזרועות עצמן, זהו גם מבחן לא פשוט של איזון בין עצמאות מבצעית לבין שליטה מרכזית. חיל האוויר, הצי, הצבא וגורמים מיוחדים מחזיקים כל אחד בצרכים שונים מאוד: מרחפנים טקטיים זעירים ועד פלטפורמות בלתי מאוישות למשימות מודיעין, תקיפה, לוגיסטיקה והגנה ימית. לכן, השאלה המעשית אינה רק מי יקבל סמכות, אלא גם עד כמה יוכל אותו גורם לאחד מדיניות בלי לעכב פתרונות שנבנו לצרכים ייחודיים.

תחום שהפך לליבת המירוץ הצבאי

בשנים האחרונות הפך תחום האוטונומיה לאחד ממוקדי ההשקעה המרכזיים במשרד ההגנה האמריקאי. הסיבה אינה רק חסכון בכוח אדם או יעילות תפעולית, אלא גם הרצון להתמודד עם יריבים שמפתחים במהירות יכולות זולות, מבוזרות וקשות ליירוט. מערכות כאלה מאפשרות איסוף מודיעין רציף, תקיפה מדויקת יותר ולעתים גם הפעלת מסה גדולה של כלים במחיר נמוך יחסית.

הקמת תפקיד ייעודי בפנטגון משקפת את המעבר משלב הניסוי והפיילוטים לשלב שבו וושינגטון מבקשת לבנות מנגנון קבוע שינהל את התחום מלמעלה. בשלב זה, עצם ההחלטה לרכז את מרבית המאמצים תחת כתובת אחת היא האיתות המרכזי: ארה"ב מתייחסת לרחפנים ולאוטונומיה לא כפרויקט משלים, אלא כנדבך מרכזי בתפיסת הכוח העתידית שלה.