מחקר: גלולות GLP-1 עשויות לדכא חשק לאוכל

📌 בקיצור

מחקר בעכברים מצא שתרופות GLP-1 פומיות הפחיתו אכילה לשם הנאה
ההשפעה נקשרה למעגל תגמול עמוק במוח, מעבר למנגנוני הרעב המוכרים
החוקרים בודקים אם בעתיד תהיה לכך משמעות גם בטיפול בתשוקות ובהתמכרות

תרופות GLP-1 בבליעה, קרובות משפחה של תרופות מוכרות כמו אוזמפיק, עשויות להשפיע על המוח בדרך רחבה יותר מכפי שסברו עד כה. במחקר חדש בעכברים הראו חוקרים כי תרכובות פומיות מהדור החדש הפחיתו אכילה שנובעת מהנאה ולא מצורך אנרגטי, באמצעות דיכוי פעילות במעגל תגמול עמוק במוח.

הממצא חשוב משום שעד היום עיקר תשומת הלב הופנתה להשפעת תרופות ממשפחת GLP-1 על מערכות הרעב והשובע. כעת עולה אפשרות שלפחות חלק מהתרופות הפומיות במשפחה הזאת פועלות גם על מנגנונים שקשורים לחשק, לתגמול ולהתנהגות כפייתית סביב אוכל.

לא רק רעב: המסלול המוחי שנחשף

תרופות כמו סמגלוטייד, החומר הפעיל בתרופות אוזמפיק, ויגובי וריבלסוס, מוכרות בעיקר בזכות השפעתן על ירידה במשקל ואיזון סוכרת. מחקרים קודמים הראו שהן מפחיתות אכילה שמונעת מרעב דרך רשתות עצביות בהיפותלמוס ובגזע המוח. אלא שבמקרה של תרופות פומיות קטנות-מולקולה, הידע על פעילותן בתוך המוח היה מצומצם בהרבה.

צוות מאוניברסיטת וירג'יניה התמקד בשתי תרכובות: אורפורגליפרון, תרופה פומית שכבר קיבלה אישור FDA, ודנוגליפרון, תרופה ניסיונית מאותה משפחה. בניגוד לתרופות פפטידיות גדולות יותר, שאותן נהוג להזריק, התרכובות הללו ניתנות ככדורים ועשויות להיות זולות יותר לייצור.

כדי לבדוק כיצד הן פועלות, החוקרים השתמשו בהנדסה גנטית והתאימו בעכברים את קולטני GLP-1 כך שידמו יותר לאלה של בני אדם. לאחר מתן התרופות הם מיפו אילו אזורים במוח הופעלו. לצד אזורים מוכרים הקשורים לבקרת תיאבון, נרשמה גם פעילות בולטת באמיגדלה המרכזית — אזור עמוק במוח שמעורב בחשק, תגמול ועיבוד של גירויים בעלי ערך רגשי.

הפחתת ההנאה מהמזון

לפי תוצאות המחקר, הפעלת האמיגדלה המרכזית לוותה בירידה בשחרור דופמין בחלקים מרכזיים של מערכת התגמול בזמן שהעכברים אכלו מזון מהנה. המשמעות האפשרית היא שהתרופות לא רק מפחיתות את תחושת הרעב, אלא גם מחלישות את אות התגמול שהופך מזונות מסוימים למפתים במיוחד.

עלי גולר, ביולוג מאוניברסיטת וירג'יניה ואחד ממובילי המחקר, אמר כי עד כה היה ידוע שתרופות GLP-1 מדכאות אכילה שמונעת מדרישת אנרגיה, אך כעת נראה שתרופות פומיות קטנות-מולקולה "מורידות את עוצמת" האכילה לשם הנאה באמצעות גיוס של מעגל תגמול מוחי.

גם ב-NIH מדגישים את הצורך להבין טוב יותר את מנגנון הפעולה של התרופות הללו. לורנצו לג'ו, המנהל הקליני של המכון הלאומי האמריקאי לחקר שימוש בסמים, אמר כי ככל שהנגישות לתרופות גדלה ויותר מטופלים משתמשים בהן, חשוב להבין את המנגנונים העצביים שעומדים מאחורי ההשפעות שנצפות בפועל.

האם יש כאן פתח גם למחקר התמכרויות

אחד ההיבטים המסקרנים ביותר במחקר הוא ההשלכה האפשרית מעבר לתחום ההשמנה. מאחר שמעגלי תגמול ותשוקה מעורבים לא רק באכילה אלא גם בשימוש בחומרים ממכרים, החוקרים סבורים שהמסלול שנחשף עשוי בעתיד לסייע בהבנת התמכרות, ואולי גם בפיתוח טיפולים חדשים.

עם זאת, חשוב להדגיש את גבולות הממצאים: המחקר בוצע בעכברים, ולא כניסוי קליני בבני אדם. בנוסף, לא מדובר בבחינה רגולטורית של התרופות להתוויות כמו טיפול בהתמכרות. לכן, בשלב הזה מדובר בעיקר בתגלית בסיסית במדעי המוח, שמציעה הסבר חדש להשפעת תרופות GLP-1 פומיות על התנהגות אכילה.

המחקר פורסם בכתב העת Nature, במימון המכונים הלאומיים לבריאות בארה"ב. לפי החוקרים, השלב הבא יהיה לבחון אם אותן תרופות מהדור החדש מסוגלות להפחית גם תשוקות שאינן קשורות למזון, ובפרט בהפרעות של שימוש בחומרים.