מחקר: נחיתות על הירח עלולות לזהם רמזים לחיים

מה קרה

מחקר שפורסם בכתב העת Journal of Geophysical Research: Planets מצביע על סיכון חדש בעידן המחודש של חקר הירח: לא רק סימני גלגלים ורגליים נשארים אחרי נחיתה, אלא גם שאריות כימיות מפליטת המנועים. לפי המודל שפיתחו החוקרים, מולקולות מתאן הנפלטות בעת נחיתה עשויות "לקפוץ" על פני הקרקע הירחית ולהתפשט למרחקים עצומים, עד כדי הגעה מהקוטב הדרומי לקוטב הצפוני בתוך פחות משני ימי ירח.

המחקר התבסס על סימולציה ממוחשבת מפורטת שבחנה תרחיש של נחיתה סמוך לקוטב הדרומי, תוך שימוש במשימת Argonaut של סוכנות החלל האירופית כמקרה מבחן. החוקרים שילבו במודל גם את השפעת רוח השמש וקרינה אולטרה-סגולה. לפי התוצאות, בתוך שבעה ימי ירח — פרק זמן ששקול לכמעט שבעה חודשים בכדור הארץ — יותר ממחצית מהמתאן שנפלט כבר נלכד ב"מלכודות קור" באזורים הקוטביים: 42% בקוטב הדרומי ו-12% בקוטב הצפוני.

פרנצ'סקה פאיבה, פיזיקאית מהמכון הטכני הגבוה בליסבון והמחברת הראשית, אמרה כי היעדר אטמוספרה משמעותית על הירח מאפשר למולקולות לנוע כמעט ללא הפרעה. לדבריה, המסלולים שלהן הם למעשה בליסטיים: הן עפות מנקודה לנקודה, מתחממות באור השמש, מאטות בקור, וממשיכות לנוע על פני השטח.

למה זה חשוב

החשש המדעי נוגע במיוחד לאזורים מוצלים לצמיתות סמוך לקטבי הירח — מכתשים שאור שמש כמעט אינו מגיע אליהם. באותם מקומות קרים במיוחד הצטבר קרח במשך מיליארדי שנים, והוא עשוי לכלוא בתוכו חומרים שהובאו על ידי שביטים ואסטרואידים בראשית מערכת השמש. בין החומרים הללו עשויות להיות מולקולות אורגניות קדם-ביוטיות, כלומר תרכובות כימיות שייתכן שהשתתפו בשלבים הראשונים שהובילו בהמשך להיווצרות אבני הבניין של החיים, ובהן גם רכיבים הקשורים ל-DNA.

סילביו סיניבלדי, קצין ההגנה הפלנטרית של סוכנות החלל האירופית ומחבר בכיר במחקר, הסביר כי הירח הוא ארכיון נדיר של ההיסטוריה הקדומה של מערכת השמש. בניגוד לכדור הארץ, שבו פעילות גיאולוגית, מים ומזג אוויר מחקו חלק גדול מהעדויות הקדומות, אזורים רבים על הירח נותרו כמעט ללא שינוי לאורך מיליארדי שנים. דווקא משום כך, אם חלליות יפקידו שם שכבה חדשה של חומרים אורגניים ממקור אנושי, עלול להיווצר קושי להבחין בין החומר הטבעי העתיק לבין הזיהום הטרי.

למעשה, המחקר מחדד דילמה בסיסית בחקר החלל: עצם ההגעה לאתר מדעי עשויה לשנות אותו. ככל שמספר המשימות לירח צפוי לגדול — מצד סוכנויות ממשלתיות, חברות פרטיות וגופים נוספים — כך עולה גם הסיכוי לזיהום מצטבר באתרים הרגישים ביותר.

ההשלכות האפשריות

אחת המשמעויות האפשריות של הממצאים היא שתכנון משימות ירח לא יוכל להסתפק עוד רק בשיקולי הנדסה, בטיחות ונגישות, אלא יידרש גם למדיניות מחמירה יותר של "הגנה מדעית" על אתרים רגישים. פאיבה אמרה כי ייתכן שנחיתה באזורים קרים יותר תסייע לצמצם את פיזור מולקולות הפליטה ולהשאיר אותן מרוכזות יותר בסביבת אתר הנחיתה.

סיניבלדי ציין כי בכוונתו לבדוק גם אם המולקולות המזהמות נשארות רק על פני שכבת הקרח העליונה, מצב שעשוי לאפשר עדיין גישה לחומר קדום יותר בשכבות עמוקות. לדבריו, המודלים הממוחשבים לבדם אינם מספיקים, ויש צורך לאמת אותם באמצעות מדידות ישירות במהלכן של משימות עתידיות. לשם כך, הוא קורא לצייד חלליות במכשירים שינטרו בפועל את התפשטות מזהמי הפליטה.

החוקרים מבקשים להרחיב את הבדיקה גם לחומרים נוספים מלבד מתאן, בהם תרכובות שיכולות להיפלט מחלקי חללית כמו צבעים, גומי וחומרים תעשייתיים אחרים. המשמעות האפשרית היא שהתמונה רחבה יותר מפליטת המנוע בלבד, וכוללת את כלל "טביעת האצבע" הכימית שמותירה נוכחות אנושית על הירח.

ברמה הרחבה יותר, המחקר עשוי להזין דיון רגולטורי חדש על כללי התנהלות בחלל. פאיבה הזכירה כי על פני כדור הארץ קיימים חוקים שנועדו להגן על סביבות רגישות כמו אנטארקטיקה ופארקים לאומיים. אחת הקריאות האפשריות של דבריה היא שגם הירח, לפחות באזורים מסוימים, מתחיל להיתפס לא רק כיעד טכנולוגי אלא גם כאתר מורשת מדעית שדורש כללי שימור.

הזווית של פוז

הנקודה המרכזית כאן היא שהמרוץ המחודש לירח אינו רק סיפור של יכולת טכנולוגית, אלא גם של משמעת מדעית. המשמעות האפשרית היא שככל שהאנושות תמהר להגיע ליותר אתרים, כך יגדל הסיכון לפגוע דווקא בשאלות שבגללן היא יוצאת לשם מלכתחילה. ייתכן שהלקח החשוב מהמחקר הזה הוא ש"הגנה פלנטרית" כבר אינה נוגעת רק למאדים או לדגימות חוץ-ארציות, אלא גם לירח שנמצא ממש בפתח.