היעלמות חמינאי הבן מטלטלת את טהרן

התמונה הגדולה

היעדרותו של מוג'תבא חמינאי, שמונה למנהיג העליון של איראן לאחר חיסול אביו עלי חמינאי ב-28 בפברואר, הפכה בימים האחרונים לסיפור פוליטי מרכזי ברפובליקה האיסלאמית. למרות מעמדו הרשמי, הוא לא נראה בציבור, קולו לא נשמע, והקשר היחיד שיוחס לו מול הציבור נעשה באמצעות הודעות כתובות. במדינה שבה נוכחות פומבית של המנהיג היא חלק מהפגנת סמכות, עצם ההיעלמות מייצרת ואקום.

בטקס האשכבה המרכזי במסגד חומייני בטהרן ניסו המארגנים לייצר הפגנת נאמנות ליורש החדש, והקהל קרא סיסמאות תמיכה בו לצד קריאות נקמה וקריאות אנטי-אמריקניות ואנטי-ישראליות. אלא שהאיש שבשמו נשמעו הקריאות לא היה שם. גם בטקס אזכרה לאשתו, שנהרגה לפי הדיווח ביום הראשון למבצע "שאגת הארי" יחד עם בנם, הוא לא הופיע. הפער הזה בין הפולחן הציבורי לבין ההיעדרות הפיזית מזין ספקות לא רק ברחוב האיראני, אלא גם בצמרת השלטון.

הטענה המרכזית

הסיפור הרחב יותר אינו רק מצבו האישי של מוג'תבא חמינאי, אלא השאלה מי מחזיק כעת במושכות השלטון בטהרן. לפי דיווח שפורסם ב"ניו יורק טיימס", היעדרותו חושפת מאבק כוחות חריף בין שני מחנות שמרניים: מחנה פרגמטי יותר, המבקש לקדם הבנות מול ארה"ב ולהקל את הלחץ על איראן, מול מחנה קיצוני יותר, המתנגד לוויתורים ומחזיק בעמדות השפעה במנגנוני התעמולה והכוח.

לפי אותה תמונה, גנרלים בכירים במשמרות המהפכה, לצד הנשיא מסעוד פזשכיאן, יו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף וראש המועצה העליונה לביטחון לאומי מוחמד באקר זולקאדר, הצליחו לדחוף קו מעשי יותר. אחת הקריאות האפשריות היא שבתקופה שבה המנהיג החדש מסתתר ואינו נראה, מרכז הכובד עובר בהדרגה מהמוסד הסמלי של המנהיג העליון אל מערכת הביטחון ואל מוקדי כוח ביצועיים.

הנתונים והעדויות

לפי הדיווח, מוג'תבא חמינאי נפצע במכת הפתיחה של המלחמה ומאז שוהה במחבוא. עוד נטען כי הוא ספג כוויות בפניו, עניין שעשוי להסביר מדוע הוא נמנע מחשיפה מצולמת או קולית. בימים האחרונים פורסמה בשמו הודעה כתובה שנועדה, לפי הקריאה האפשרית, להרגיע את האווירה סביב ההלוויה, אך במחנה הקיצוני דרשו הוכחה מוחשית יותר בדמות הופעה או נאום.

עוד דווח כי חמינאי הבן ביקש להשתתף בטקס קבורה שייערך ב-9 ביולי במשהד, עיר הולדתו של אביו, ואף להתפלל על גופתו. ואולם, לפי גורמים ממשמרות המהפכה וממארגני ההלוויה שצוטטו בדיווח, גורמי הביטחון דחו בשלב זה את המהלך מחשש שישראל תנסה לפגוע בו או תעקוב אחר תנועתו אל מקום מחבואו.

במקביל, הפילוג הפנימי החל לצוף גם בפומבי. ריאיון של יו"ר הפרלמנט קאליבאף נקטע באמצע כאשר דיבר על מזכר הבנות עם ארה"ב, צעד שהוביל, לפי הדיווח, לזעם ציבורי ולקריאות להדחת מנהל רשות השידור הממלכתית, המזוהה עם המחנה הקיצוני. עוד נטען כי הטלוויזיה הממלכתית הגבירה את המתקפות נגד צוות המשא ומתן, ובהם שר החוץ עבאס עראקצ'י.

בדיווח הובאו גם טענות שלפיהן הנשיא פזשכיאן לחץ אישית על חמינאי לתמוך בהבנות, ואף הזהיר מפני קריסה כלכלית. לפי ארבעה גורמים איראניים שצוטטו, נגיד הבנק המרכזי התריע מפני משבר כספי חריף ואמר כי אם המצור הימי האמריקני יימשך, אספקת מזון ותרופות עלולה להיפגע עד סוף אוגוסט. לפי אותם גורמים, הלחץ הזה סייע להכרעה שהובילה את חמינאי לאפשר לנשיא להתקדם, אף שהבהיר בכתב כי הוא מתנגד לעסקה ברמה העקרונית.

ניואנסים ומגבלות

חלק ניכר מהמידע נשען על גורמים איראניים ואנשי משמרות המהפכה שצוטטו בעילום שם, ולכן יש להתייחס אליו בזהירות. אין בשלב זה אישור פומבי ועצמאי למצבו הרפואי המדויק של מוג'תבא חמינאי, וגם הטענה בדבר כוויות בפניו לא גובתה בתיעוד גלוי. גם שאלת מידת שליטתו במערכת נותרת פתוחה: ייתכן שהוא עדיין מקבל את ההחלטות המרכזיות, אך בוחר לפעול מאחורי הקלעים מטעמי ביטחון.

עם זאת, יש אינדיקציות לכך שסגנון קבלת ההחלטות באיראן משתנה. סגן נשיא איראן, מוחמד ג'עפר קאים פנאה, אמר בנאום כי עמדת המנהיג העליון עוברת "בחינה מקצועית" במוסדות המדינה. באיראן של עלי חמינאי, אמירה כזו הייתה נתפסת כחריגה מאוד. לפי הקריאה האפשרית, זהו רמז לכך שההיררכיה הישנה כבר אינה מוחלטת כפי שהייתה.

לאחר ימי האבל צפוי המנהיג החדש להכריע בשורה של מינויים רגישים, בהם ראש הרשות השופטת, הנהלת רשות השידור, הנהגת הבסיג' וראש הסגל שלו. אלה החלטות בעלות משקל פוליטי רב, משום שהן עשויות לשקף אם הוא נוטה למחנה הפרגמטי יותר או למחנה הקיצוני.

הזווית של פוז

הנקודה המרכזית כאן היא שהיעדרות ממושכת של מנהיג באיראן אינה רק עניין אישי או ביטחוני, אלא מבחן של משילות. המשמעות האפשרית היא שככל שמוג'תבא חמינאי נשאר בצל, כך גובר כוחם של מי שמנהלים עבורו את המדינה. אחת הקריאות האפשריות היא שהמאבק האמיתי בטהרן כבר אינו על טקסי אבל, אלא על חלוקת הסמכויות ביום שאחריהם.