חיל הנחתים מקים יחידות לשילוב רובוטיקה בשני החופים

חיל הנחתים של ארצות הברית הודיע על הקמת שתי יחידות חדשות לשילוב רובוטיקה, אחת בחוף המזרחי ואחת בחוף המערבי, במסגרת מאמץ להטמיע במהירות רבה יותר מערכות בלתי מאוישות ויכולות אוטונומיות בתוך הכוח הלוחם. שתי היחידות יפעלו מקוואנטיקו, וירג'יניה, ומטוונטיניין פאלמס, קליפורניה, ויתמקדו הן בניסויים טכנולוגיים והן בפיתוח תורת אימון והפעלה למארינס הנשלחים למשימות.

שתי זירות ניסוי, מטרה אחת מבצעית

המהלך משקף שינוי רחב יותר בצבא האמריקני, ובמיוחד בחיל הנחתים, שמבקש להתאים את עצמו לשדה קרב שבו רחפנים, כלי טיס בלתי מאוישים, פלטפורמות קרקעיות רובוטיות ומערכות אוטונומיות כבר אינן תוספת שולית אלא חלק מהארגז המבצעי. הקמת יחידות ייעודיות בשני מוקדים גיאוגרפיים מרכזיים נועדה לאפשר בדיקה שיטתית של טכנולוגיות חדשות בתנאי אימון שונים, ולהפוך לקחים טכנולוגיים לנהלים מבצעיים סדורים.

קוואנטיקו נחשב למוקד מרכזי של פיתוח תפיסות, הדרכה וניסויים בחיל הנחתים, בעוד שטוונטיניין פאלמס משמש זה שנים אתר אימונים רחב היקף לכוחות מתמרנים. השילוב בין השניים עשוי לאפשר לחיל לבחון לא רק את הביצועים הטכניים של המערכות, אלא גם את השאלה המעשית יותר: כיצד משלבים אותן בתוך יחידה לוחמת בלי להכביד על הכוח, ובלי ליצור תלות במערכות שטרם הבשילו.

מה ייבחן ביחידות החדשות

לפי פרטי המהלך, היחידות החדשות יעסקו בניסוי טכנולוגיות חדשות ובפיתוח הכשרה להפעלתן. תחומי העניין כוללים בין היתר כלי טיס בלתי מאוישים, כלי קרקע בלתי מאוישים ומערכות נשק אוטונומיות. מדובר בקטגוריות שהפכו בשנים האחרונות למרכזיות במיוחד, על רקע הלקחים ממלחמות עדכניות שבהן כטב"מים זולים, חיישנים זמינים וקישוריות מהירה שינו את קצב הלחימה ואת שדה האיום.

עבור חיל הנחתים, המשמעות רחבה יותר מרכש של פלטפורמה כזו או אחרת. האתגר הוא לבנות מעטפת שלמה: מי מפעיל את המערכת, באיזו מסגרת ארגונית, כיצד מתבצע החיבור בין מפעילי הכלים לבין מפקדי הכוחות, ואיך מאמנים יחידות כך שיוכלו להשתמש ביכולות החדשות תחת עומס, בתמרון ובסביבה שבה גם היריב מפעיל אמצעים דומים.

הדחיפה האמריקנית מול שדה קרב משתנה

המהלך משתלב במגמה רחבה בפנטגון להאיץ אימוץ של מערכות בלתי מאוישות בכל הזרועות, מתוך הבנה שהיתרון העתידי לא ייגזר רק מאיכות הפלטפורמות, אלא ממהירות ההטמעה שלהן ביחידות הקצה. בשנים האחרונות גבר העיסוק האמריקני בלקחים ממלחמות שבהן רחפנים וכלים אוטונומיים שימשו לאיסוף מודיעין, לתקיפה, לליווי כוחות ואף להטעיה. עבור חיל הנחתים, שפועל לעיתים קרובות בכוחות קטנים, ניידים ומרוחקים יחסית, לטכנולוגיות כאלה יש פוטנציאל להרחיב טווחי ראייה, לשפר שרידות ולהגדיל קטלניות.

באותה נשימה, עצם ההחלטה להקים יחידות ייעודיות מצביעה גם על זהירות מוסדית: במקום להכניס מערכות חדשות ישירות לכלל הכוח, חיל הנחתים מבקש תחילה לבחון, לתרגל ולבנות מודל מסודר של הטמעה. זהו שלב שמלמד כי בצבא האמריקני מבינים שהשאלה איננה רק אילו מערכות לקנות, אלא איך להפוך טכנולוגיה ליכולת אמינה שחיילים ומפקדים יודעים להפעיל בשגרה ובחירום.

היחידות החדשות, שיוצבו בקוואנטיקו ובטוונטיניין פאלמס, אמורות להתמקד בניסויים ובהכשרה לקראת שילוב רחב יותר של יכולות רובוטיות ובלתי מאוישות בתוך כוחות חיל הנחתים האמריקני.