מחקר: עוני בלונדון מייקר למשפחות מאות ליש"ט בשנה

משקי בית בעלי הכנסה נמוכה בלונדון נושאים בנטל כספי נוסף של יותר מ-600 ליש"ט בשנה רק כדי לקבל גישה למוצרים ושירותים בסיסיים, כך קובע מחקר חדש של Fair by Design, במימון Trust for London. המחקר מציג תמונה מטרידה: דווקא המשפחות שהכי מתקשות לסגור את החודש, משלמות לא פעם יותר ממשפחות חזקות מהן עבור אותו סל צריכה בדיוק.

אחת הדוגמאות הבולטות שעלו מהבדיקה נוגעת לפקהאם שבדרום לונדון, שם משפחות שנפגעות מהתופעה משלמות בממוצע 493 ליש"ט יותר בשנה. לפי עורכי המחקר, בחלקים אחרים של הבירה הבריטית הסכום כבר עובר את רף 600 הליש"ט. הם מייחסים זאת לשילוב של כמה גורמים: הסתמכות גבוהה יותר על אשראי בריבית גבוהה, תשלומים שאינם בהוראת קבע, ומגורים באזורים שבהם הגישה לשירותים זולים ותחרותיים מוגבלת יותר.

המכולת ליד הבית יקרה יותר מהסופרמרקט

המנוע הגדול ביותר של "פרמיית העוני", לפי המחקר, הוא דווקא תחום המזון. 39% מהמשפחות שנבדקו נאלצות לקנות בחנויות נוחות ובמכולות שכונתיות במקום ברשתות שיווק גדולות, שלרוב מציעות מחירים נמוכים יותר. עבור משפחות בלי רכב, בלי אפשרות לבצע קנייה גדולה, או בלי נגישות לסניף מוזל, המשמעות היא תשלום גבוה יותר כמעט על כל קנייה שוטפת.

זהו הבדל שנראה קטן בכל רכישה, אך מצטבר לאורך השנה לעלות משמעותית. מעבר לכך, צרכנים מוחלשים נאלצים לעיתים לרכוש אריזות קטנות יותר ויקרות יחסית, משום שאין בידם את הסכום הדרוש לקנייה מרוכזת וזולה יותר. כך נוצר מצב שבו המחסור במזומן מייצר הוצאה כוללת גבוהה יותר.

האנרגיה והביטוח ממשיכים להעניש את החלשים

המחקר מצא כי גם לאחר שינויים רגולטוריים שנעשו בשנים האחרונות, שוקי האנרגיה והביטוח עדיין מטילים על העניים עלויות עודפות. משתמשים במוני תשלום מראש משלמים בממוצע 129 ליש"ט יותר בשנה לעומת צרכנים הנהנים מתעריפי הוראת קבע קבועים ותחרותיים. גם בביטוח הרכב נמצא פער חד: נהגים שמתגוררים במיקודים מוחלשים משלמים בממוצע 153 ליש"ט יותר.

מנכ"ל Trust for London, מני הות'י, קרא לרגולטורים לבחון לא רק את כללי השוק עצמם אלא גם את השפעתם בפועל על אנשים החיים בעוני. לדבריו, יש לשים סוף למצב שבו אנשים משלמים יותר רק משום שהם מחויבים בתשלום חודשי או אינם יכולים להצטרף להוראת קבע.

מאחורי המספרים: לחץ כלכלי שמרחיק משפחות מהקהילה

בבית קפה קהילתי חינמי שמפעילה עמותת Pecan בפקהאם נשמעו גם העדויות מהשטח. ג'וזיה להאי, שמבקר במקום, סיפר כי הוא מגיע לסופרמרקט ורואה מוצרים שהיה רוצה לקנות, אך אינו יכול להרשות לעצמו. דורין דייוויס, אחראית מעורבות קהילתית בעמותה, אמרה כי זינוק בשכר הדירה המקומי דוחק משפחות לעזוב את סביבתן המוכרת ולעבור למרחקים גדולים, לעיתים "עד לצפון" בריטניה, כלשונה.

הנקודה הזו חשובה במיוחד משום שעלות המחיה אינה מתבטאת רק בחשבונות ובסלי קניות. כשהדיור מתייקר, משפחות מאבדות גם רשתות תמיכה קהילתיות, קרבה למשפחה, גישה לבתי ספר מוכרים ולעיתים גם קשר למקומות עבודה. במילים אחרות, ההוצאה העודפת מחריפה גם את הפגיעה החברתית.

עימות פוליטי סביב אחריות הממשלה והרשויות

הנתונים הציתו גם ויכוח פוליטי. חברת הפרלמנט של הלייבור מיאטה פאנבולה, המייצגת את פקהאם, תיארה את Pecan כ"עמותה מדהימה" ואמרה כי יוקר המחיה מורגש היטב. היא הדגישה צעדים שלטענתה נועדו להקל על הלחץ, בהם הפחתה של 150 ליש"ט בחשבונות האנרגיה והשקעה של 39 מיליארד ליש"ט בדיור חברתי ובהישג יד.

מנגד, חברת הפרלמנט השמרנית ג'וליה לופז טענה כי חשבונות האנרגיה עלו וכי מצב הכספים הציבוריים "אינו בר-קיימא". היא גם מתחה ביקורת על מדיניות הדיור בלונדון, וטענה כי התחלות הבנייה בעיר ירדו ב-84% בתקופת כהונתו של ראש העיר סאדיק חאן.

דובר מטעם הממשלה מסר כי השרים נחושים להתמודד עם העוני לאחר שנים של החמרה במצוקה, וכי כבר נרשמים סימנים לשיפור. לדבריו, הכנסות משקי הבית עלו ב-5% במונחים ריאליים, השימוש בבנקי מזון ירד, וגם אי-הביטחון התזונתי הצטמצם. עוד ציין הדובר קרן חירום וחוסן בהיקף של מיליארד ליש"ט, שמתוכה קרוב ל-150 מיליון ליש"ט הופנו לרשויות המקומיות בלונדון, לצד צעדים כמו ביטול מגבלת הקצבאות לשני ילדים והעלאת שכר המינימום.

המחקר מציב במרכז הדיון הכלכלי בלונדון לא רק את רמת המחירים הגבוהה, אלא את השאלה מי משלם את המחיר הגבוה ביותר. הממצאים מראים כי עבור חלק מהמשפחות, העוני אינו רק מחסור בהכנסה — אלא מנגנון שמייקר את עצם החיים ביומיום.