הקרע בקייב מצית מחאה ומטלטל את הצמרת

מה קרה

באוקראינה נמשכו בשבת הפגנות רחוב זה היום העשירי, לאחר שהנשיא וולודימיר זלנסקי הדיח ב-15 ביולי את שר ההגנה מיכאילו פדורוב. לפי הדיווחים, לאחר ההדחה הוצעו לפדורוב תפקידים חלופיים, אך הוא הבהיר כי יסכים רק לשוב למשרד ההגנה. לדבריו, זהו התפקיד היחיד שמעניק סמכות ממשית להיאבק בשחיתות בתחום הרכש.

המהלך לא נעצר במשרד ההגנה בלבד. זלנסקי הדיח גם את המפקד העליון של הצבא, הגנרל אולכסנדר סירסקי, אחרי עימות מתמשך בינו לבין פדורוב. תחילה הוצע תיק ההגנה לשר הפנים איהור קלימנקו, אך בתוך פחות מיממה מונה בפועל האלוף יבגני חמרה לשר הגנה זמני. בהמשך מונה האלוף מיכאילו דרפטיי לתפקיד המפקד העליון. חמרה ודרפטיי נחשבים, לפי התיאורים שפורסמו באוקראינה, לבחירות מקצועיות ולא שנויות במחלוקת, אך הדרך שהובילה למינויים הללו ממשיכה לעורר סערה.

המחאה הציבורית התרחבה במהירות. קצין בכיר אחד לפחות התפטר לאות הזדהות עם פדורוב, וסקר שפורסם השבוע הראה כי 72% מהציבור מתנגדים להדחתו. באותו סקר נרשם גם זינוק חד בתפיסת האמינות של פדורוב, מ-35% ל-65% בתוך ימים ספורים, בעוד שיעור האמון בזלנסקי עלה מ-54% ל-59%.

למה זה חשוב

פדורוב אינו עוד שר מודח. בגיל 35 הוא היה לשר ההגנה הצעיר בתולדות אוקראינה, ולפני כן ביסס את מעמדו כאחד ממובילי המהפכה הדיגיטלית של המדינה. עוד מ-2019, כמי שעמד בראש משרד הטרנספורמציה הדיגיטלית, הוא קידם מעבר לרישום ממשלתי דיגיטלי, הרחיב תשתיות תקשורת ופיתח קשרים עמוקים עם חברות טכנולוגיה מערביות. המהלכים האלה סייעו לאוקראינה לשמור על רציפות תפקודית גם לאחר הפלישה הרוסית ב-2022.

במקביל, פדורוב הפך בעיני תומכיו לסמל של אוקראינה חדשה: פחות בירוקרטית, יותר טכנולוגית, ובעיקר שקופה יותר. הדיגיטציה שקידם אפשרה, לפי תומכיו, ניהול עקיב ושקוף יותר של רישומים ממשלתיים ושל תחום הרכש הביטחוני. עבור אוקראינה, שנשענת על סיוע מערבי ומבקשת להתקרב לאיחוד האירופי, זו אינה רק שאלה ניהולית אלא נדבך מרכזי באמון של שותפותיה.

בזמן המלחמה פדורוב זוהה גם עם דחיפה אגרסיבית לחדשנות צבאית. הוא קידם את תוכנית "צבא הרחפנים", את פלטפורמת Brave1 לחיבור בין התעשייה לממשלה, ואת הרחבת השימוש בכלים רובוטיים ובמערכות בינה מלאכותית, ובהן מערכת דלתא לתיאום בשדה הקרב. הוא גם היה מעורב בהשגת גישה לשירות הלווייני סטארלינק, שהפך לכלי קריטי לפיקוד, שליטה והפעלת כטב"מים.

מכאן נובע לב הסכסוך: לא רק מאבק אישי, אלא עימות בין שתי תפיסות מלחמה. מצד אחד, תפיסה שמבקשת להסיט משאבים מרכש מסורתי וכוח אדם לעבר אוטומציה, רחפנים, רובוטיקה וכלי שליטה דיגיטליים. מצד שני, הממסד הצבאי הוותיק יותר, שראה בחלק מהצעדים חריגה מסמכויותיו של שר ההגנה ופגיעה באיזון שבין הדרג המדיני למטה הכללי.

ההשלכות האפשריות

המשמעות האפשרית המיידית היא טלטלה במנגנון קבלת ההחלטות הביטחוני של אוקראינה בעיצומה של מלחמה. כאשר שר הגנה, רמטכ"ל ומערכת המחאה הציבורית נשאבים לעימות פתוח, ייתכן שהדבר ישפיע על קצב הרפורמות, על תעדוף התקציבים ועל מערכת היחסים בין הממשלה לצבא.

בהיבט הרחב יותר, אחת הקריאות האפשריות היא שהמאבק הזה עוסק גם בשאלה איזה דגם מדינתי אוקראינה מבקשת לבנות תוך כדי לחימה: מדינה שמעמיקה בקרה אזרחית, שקיפות וחדשנות מהירה, או מדינה שמעדיפה זהירות מוסדית, היררכיה צבאית ושמירה נוקשה על תחומי אחריות. מאחר שפדורוב מזוהה עם המאבק בשחיתות ועם עיצוב אקוסיסטם ביטחוני-טכנולוגי מקומי, כל בלימה של הקו הזה עלולה להיתפס גם בחו"ל כסימן אזהרה.

מן העבר השני, ייתכן שהמינויים החדשים נועדו דווקא לייצב את המערכת. חמרה ודרפטיי מתוארים כדמויות מקצועיות ומקובלות, ולכן ייתכן שזלנסקי מנסה לצמצם את הנזק הפוליטי ולהפריד בין ההערכה הציבורית לפדורוב לבין הצורך לשקם במהירות את שרשרת הפיקוד.

הזווית של פוז

הנקודה המרכזית כאן היא שהמשבר הזה חורג בהרבה מסוגיית כוח אדם בממשלה. המשמעות האפשרית היא מאבק על זהות המאמץ המלחמתי כולו: מי קובע את סדרי העדיפויות, ואיזה משקל יקבלו חדשנות, שקיפות וטכנולוגיה מול שיקולים מוסדיים קלאסיים. נדמה שהעוצמה של המחאה נובעת פחות מנאמנות לאדם אחד ויותר מחשש ציבורי מפני נסיגה מהכיוון שפדורוב סימל.