גמל שלמה אסייתי פולש מאיים על חיות הבר באירופה

שני מיני גמל שלמה אסייתיים, Hierodula tenuidentata ו-Hierodula patellifera, מתפשטים בשנים האחרונות ברחבי אירופה בקצב שמדאיג חוקרי טבע, וכעת הוגדרו רשמית כמינים פולשים. המחקר, שפורסם בכתב העת Journal of Orthoptera Research, מצביע על כך שהטורפים הגדולים הללו אינם רק מתבססים באזורים חדשים, אלא גם משנים את יחסי הכוחות במערכות אקולוגיות מקומיות, בעיקר סביב הים התיכון ובאזורים עירוניים.

בראש המחקר עמד רוברטו בטיסטון ממוזיאון הארכאולוגיה ומדעי הטבע "ג'י זנאטו". לדבריו, שני המינים נמצאים באירופה כבר בערך עשור, אך בשנים האחרונות נרשמה קפיצה חדה במספר התצפיות ובשטחי התפוצה שלהם. הוא הסביר כי ההתרחבות צפונה קשורה בין היתר לעליית הטמפרטורות, וכי אוכלוסיות מבוססות כבר מדווחות תדיר מפארקים וגינות בידי הציבור.

קצב רבייה גבוה ויכולת הסתגלות מרשימה

אחת הסיבות המרכזיות להצלחת המינים הללו היא שילוב של גודל, גמישות אקולוגית ופוריות גבוהה. מדובר בטורפים גדולים יחסית, שמסתדרים היטב על עצים ושיחים וגם מסתגלים לסביבה אנושית. לפי המחקר, כל תיק ביצים של המינים הללו עשוי להניב בממוצע כ-200 צאצאים — כמעט פי שניים ממין גמל השלמה האירופי המוכר, Mantis religiosa.

החוקרים מציינים גם יתרון נוסף: הצעירים נוטים פחות לטרוף זה את זה, ולכן שיעור ההישרדות שלהם גבוה יותר. השילוב הזה מאפשר לאוכלוסייה לגדול במהירות, להתבסס באתרים חדשים ולדחוק מינים מקומיים, במיוחד כאשר תנאי מזג האוויר נעשים נוחים יותר לאורך עונות ארוכות בשנה.

הפגיעה אינה מסתכמת בחרקים בלבד

החשש המרכזי של החוקרים נוגע להשפעה הישירה על המגוון הביולוגי המקומי. לפי הממצאים, הנקבות של המינים הפולשים מושכות זכרים של גמל שלמה מקומי. הזכרים מנסים להזדווג, אך בסופו של התהליך נאכלים לעתים בידי הנקבות הזרות — תופעה שמפחיתה את סיכויי ההתרבות של המינים המקומיים.

לצד זאת, שני המינים ניזונים ממגוון רחב של בעלי חיים. ברשימת הטרף שלהם נכללים חרקים מקומיים, מאביקים חשובים כמו דבורי דבש, ואף חולייתנים קטנים מוגנים, בהם אילניות ולטאות. באזורים רגישים, ובעיקר באיים בים התיכון שבהם מצויים מינים ייחודיים שאינם חיים בשום מקום אחר, המשמעות עלולה להיות רחבה במיוחד.

כך ערים מחזקות את הפלישה

המחקר מדגיש כי לא רק האקלים תורם להתפשטות, אלא גם הסביבה העירונית עצמה. שכונות פרבריות, גינות ציבוריות ומבנים עירוניים מספקים למינים הפולשים נקודות מסתור, אתרי ציד ותנאים חמים יחסית. החוקרים מצאו כי גמלי השלמה הללו משתמשים גם במתקנים כמו "מלונות חרקים" כעמדות ציד יעילות.

תופעת "אי החום העירוני" מעניקה להם יתרון נוסף: באזורים בנויים הטמפרטורה נשארת גבוהה יותר גם כאשר מזג האוויר מתקרר, ולכן הם נשארים פעילים זמן רב יותר בעונה. המשמעות היא הארכת תקופת ההישרדות והתרחבות גאוגרפית מעבר למה שהיה מתאפשר בתנאים טבעיים רגילים.

גם חתולי בית טורפים אותם — אבל זה לא פתרון

ממצא מסקרן נוסף במחקר נוגע לטורפים של גמלי השלמה הפולשים. לפי הנתונים, חתולי בית הם החולייתנים שטורפים אותם בתדירות הגבוהה ביותר, והם אחראים ל-45% ממקרי הטריפה החיוביים שתועדו. אלא שבטיסטון מדגיש כי אין בכך פתרון אקולוגי: חתולים אינם מבדילים בין המינים הפולשים לבין גמלי שלמה מקומיים, ולכן עלולים להגביר עוד יותר את הלחץ על האוכלוסיות הילידיות.

החוקרים מזכירים כי גם בלי התחרות מהמינים האסייתיים, מיני גמל שלמה אירופיים כבר מצויים בירידה בחלק מהמרחבים העירוניים והפרבריים. לכן כל לחץ נוסף — טריפה, תחרות על מזון או הפרעה לרבייה — עשוי להחריף את הפגיעה.

הציבור גויס למעקב אחרי ההתפשטות

כדי למפות טוב יותר את היקף הפלישה, צוות המחקר הסתמך גם על מדע אזרחי. לדברי בטיסטון, עמיתיו ויליאם די פייטרו ואנטוניו פאסאנו הצליחו להקים מיזם רחב היקף שאסף יותר מ-2,300 דיווחים מחובבי טבע ומאזרחים. לדבריו, מדובר בכלי מרכזי לא רק לניטור, אלא גם להגברת המודעות הציבורית לבעיה.

החוקרים מציעים לציבור לסייע גם באיתור תיקי הביצים של המינים הפולשים בחורף, כאשר העצים והשיחים חשופים יותר. מדובר במבנים חומים וספוגיים באורך של כ-2 עד 3 סנטימטרים, הנראים על ענפים. עם זאת, בטיסטון הדגיש כי לפני כל הסרה יש להתייעץ עם מומחה, כדי לא לפגוע בטעות בביצים של מינים מקומיים.

המחקר מציג את התפשטות גמלי השלמה האסייתיים כדוגמה ברורה לאופן שבו פעילות אנושית ושינוי האקלים משנים גבולות טבעיים שבעבר בלמו מינים פולשים. בשלב זה, החוקרים קוראים לשלב בין ניטור ציבורי, מודעות ושימור ממוקד כדי לצמצם את הפגיעה במגוון הביולוגי המקומי באירופה.