הודו בחנה מיירט חדש לטווח ארוך

הודו התקדמה צעד משמעותי בפיתוח מערכת הגנה אווירית ארוכת טווח מתוצרת עצמית, לאחר שביצעה ביום חמישי ניסוי טיסה ראשון במיירט קרקע-אוויר חדש. משרד ההגנה בניו דלהי הודיע כי המיירט פגע בהצלחה במטרה אווירית אלקטרונית מדומה, מהירה ובגובה רב, בניסוי שנערך מאי איי.פי.ג'יי עבדול קאלאם מול חופי מדינת אודישה שבמזרח המדינה.

בהודעה הרשמית תואר הניסוי כציון דרך מרכזי בתוכנית, שנועדה להעניק להודו שכבת הגנה ארוכת טווח מפני איומים אוויריים מתקדמים. המיירט שנבחן, המכונה קושה, אמור בעתיד להתמודד עם מגוון מטרות ובהן מטוסי קרב, טילים, כלי טיס בלתי מאוישים ומטוסים גדולים, בטווחי גובה ומרחק רחבים.

הפער שבין ברק-8 ל-S-400

החשיבות של התוכנית נובעת בראש ובראשונה מהמבנה הנוכחי של מערך ההגנה האווירית ההודי. הודו כבר פיתחה מערכות לטווח קצר ובינוני, אך בתחום הארוך היא נשענת במידה רבה על מערכות S-400 Triumf הרוסיות. במקביל, ברשותה גם מערכות ברק-8 שפותחו בשיתוף ישראל, אך אלה מספקות מענה לטווחים קצרים יותר.

דינאקר פרי, עמית בתוכנית ללימודי ביטחון בקרנגי אינדיה, הסביר כי כיום ה-S-400 מעניקה כיסוי של כ-400 קילומטרים, בעוד שמערכות ברק-8 מגיעות לכ-70 קילומטרים בלבד. לדבריו, בין שתי השכבות האלה קיים פער משמעותי, וקושה נועדה למלא אותו.

לפי התוכנית, המערכת תכלול שלוש גרסאות עיקריות, עם טווחים מוערכים של כ-150, 250 ו-350 עד 400 קילומטרים. משרד ההגנה לא מסר מה היה טווח היירוט של המיירט שנוסה כעת, אך עצם ביצוע הניסוי הראשון נתפס כהוכחה לכך שהתוכנית עברה משלב הפיתוח התיאורטי להדגמה מבצעית ראשונית.

שאיפה לעצמאות, אבל לא מחר בבוקר

שר ההגנה ההודי רג'נאת סינג אמר לאחר הניסוי כי רק קומץ מדינות מחזיקות ביכולת לפתח מערכות טילי קרקע-אוויר ארוכי טווח. לדבריו, הצלחת התוכנית עשויה לצמצם את התלות בייבוא ולסמן קפיצה משמעותית ביכולות ההגנה האווירית של הודו.

אלא שגם בניו דלהי מבהירים בעקיפין שהעצמאות הזו עדיין רחוקה. אף שכל רכיבי המערכת — הטילים, המכ"מים ומרכז השליטה — פותחו במדינה על ידי ארגון המחקר והפיתוח הביטחוני DRDO ושותפים מהתעשייה, המערכת עדיין תידרש לשורת ניסויים נוספת לפני שתאושר לשירות. ההערכה היא כי פריסה מבצעית תתאפשר רק בתוך שלוש עד ארבע שנים.

בינתיים, הודו לא מוותרת על הרכש הזר. מוקדם יותר השנה אישרה המדינה רכישת חמש מערכות S-400 נוספות מרוסיה, כדי לחזק את מעטפת ההגנה ארוכת הטווח שלה. המשמעות היא שהמערכת המקומית, גם אם תבשיל בהמשך, תיכנס ככל הנראה לשירות לצד אמצעים מיובאים ולא במקומם באופן מיידי.

הלקחים מהעימותים והאיום מגבולות פקיסטן וסין

הדחיפה לחיזוק ההגנה האווירית קשורה גם לסביבה האסטרטגית שבה פועלת הודו. למדינה גבולות ארוכים ורגישים מול פקיסטן וסין, ובשנים האחרונות גבר המשקל של כטב"מים, טילי שיוט, רקטות ארוכות טווח ומטוסי קרב בזירות לחימה מודרניות.

פרי אמר כי מערכות ה-S-400 מילאו תפקיד מרכזי בעימות עם פקיסטן בשנה שעברה, אך לטענתו ייתכן שהמערך הקיים לא יספיק בעימות הבא. לדבריו, הודו זקוקה להגדלה ניכרת של יכולות ההגנה ארוכת הטווח שלה, במיוחד משום שזמן התגובה לאורך הגבול עם פקיסטן קצר מאוד. לכן, לדבריו, יש צורך במיירטים שיוכלו להפיל איומים מתקרבים הרחק ככל האפשר ממרכזי אוכלוסייה.

העדיפות שניתנת לתחום הזה משתקפת גם בהחלטות הרכש האחרונות של הודו. מוקדם יותר החודש אישרה מועצת הרכש הביטחוני חבילת מערכות ואמצעי לחימה בהיקף של 5.4 מיליארד דולר, שכללה גם יכולות נגד כטב"מים והגנה אווירית רב-שכבתית.

למרות מאמצי הייצור המקומי, הודו עדיין נמנית עם יבואניות הנשק הגדולות בעולם. עם זאת, בשני העשורים האחרונים היא מגבירה בעקביות את ההשקעה בפיתוח וייצור עצמי של טכנולוגיות צבאיות מתקדמות. הניסוי האחרון משתלב בקו הזה: לא החלפה מיידית של מערכות זרות, אלא ניסיון לבנות בהדרגה חלופה הודית מלאה בתחום שנחשב עד היום לאחד המורכבים והיקרים ביותר בעולם ההגנה האווירית.