ב-IFAD מזהירים: היערכות מוקדמת תחסוך נזקי אל ניניו

מה קרה

מטאורולוגים מזהירים כי אירוע אל ניניו הנוכחי עשוי להיות אחד העוצמתיים שנמדדו, ובקרן הבינלאומית לפיתוח חקלאי של האו"ם, IFAD, קוראים למדינות להיערך כבר כעת להשפעות על החקלאות ועל ביטחון המזון. שרה מבאגו-בהונו, מנהלת חטיבת מזרח ודרום אפריקה בארגון, אמרה כי אירועי אל ניניו קודמים הותירו אחריהם פגיעה כלכלית קשה, ולכן יש חשיבות מכרעת למניעה מוקדמת ולא רק לסיוע חירום לאחר שהנזק כבר נגרם.

לדבריה, IFAD עובדת עם ממשלות ועם שותפי פיתוח כדי להפעיל תחזיות עונתיות, מערכות התרעה מוקדמת ומיפוי של אזורים פגיעים. המטרה היא לזהות מראש היכן צפויים מחסור במים, פגיעה ביבולים או הצפות, ולהתאים את הצעדים הנדרשים לכל אזור. מבאגו-בהונו הדגישה כי אל ניניו אינו נראה אותו דבר בכל מקום: באתיופיה, בצפון אוגנדה, בזמביה ובמוזמביק, למשל, צפוי פחות גשם בעונת הגידול המרכזית, ולכן נדרשת הרחבה של טכנולוגיות לאגירת מים. מנגד, בטנזניה ובחופי קניה צפויים גשמים מעל הממוצע, ולכן יש צורך בכבישים עמידים יותר לשיטפונות, וכן במחסנים ושווקים שיכולים להמשיך לפעול גם בתנאי מזג אוויר קיצוניים.

למה זה חשוב

החשיבות של היערכות כזו חורגת הרבה מעבר לעונה חקלאית אחת. באזורים רבים באפריקה, חקלאות נשענת במידה רבה על גשם טבעי, כך שכל סטייה חריגה בכמויות המשקעים עלולה לפגוע ישירות בפרנסת חקלאים, בהיצע המזון ובמחירים לצרכנים. כשמדובר ביובש, המשמעות עשויה להיות ירידה בתפוקה, שחיקה של מקורות מים ופגיעה בעדרים; כשמדובר בגשמים קיצוניים, הנזק יכול להגיע דרך הצפות, פגיעה בדרכי גישה לשווקים ואובדן תוצרת לאחר הקטיף.

מבאגו-בהונו טענה כי ממשלות באפריקה מבינות יותר ויותר שהשקעה במערכות מים, בשיקום קרקעות ובפוריות הקרקע היא תנאי ליכולת לייצר מזון גם בעתיד. לדבריה, גם אם צעדים כאלה אינם מניבים רווח מיידי, התשואה ארוכת הטווח שלהם גבוהה, משום שהם מחזקים את עמידות המערכת כולה מול זעזועים חוזרים. זה מתחבר גם לתמונה הרחבה יותר של משבר האקלים: אל ניניו הוא אירוע מחזורי שמופיע אחת לכמה שנים, אך כשהוא פוגש מערכות חקלאיות חלשות ומזג אוויר קיצוני יותר, הנזק עלול להתרחב במהירות.

לצד זאת, היא התריעה כי המימון להתאמה אקלימית באפריקה עדיין אינו מספק. לטענתה, היבשת מקבלת רק חלק קטן מהמימון העולמי בתחום, ולכן מדינות נדרשות לגייס מקורות מימון זולים יותר בתוך המדינות עצמן ולהפנות אותם לפתרונות ארוכי טווח, ולא רק לצרכים מיידיים.

ההשלכות האפשריות

אחת המשמעויות האפשריות היא שמדינות שישקיעו כעת במניעה יחסכו בהמשך הוצאות כבדות בהרבה על סיוע חירום, שיקום תשתיות ותמיכה באוכלוסיות שנפגעו. מבאגו-בהונו הביאה כדוגמה את אל ניניו האחרון ב-2023, שלדבריה פגע ביותר ממיליון משקי בית בזמביה. היא ציינה כי נדרשו כ-900 מיליון דולר לסיוע מציל חיים ולהתאוששות ראשונית — סכום שלטענתה עלה בהרבה על מחירם של צעדי מנע שהיו יכולים לצמצם את הפגיעה.

המשמעות האפשרית עבור חקלאים היא שינוי בדפוסי ההשקעה: יותר אגירת מים, תשתיות גישה חזקות יותר, מחסנים מותאמים ומעבר לגישות חקלאיות שמקטינות סיכון. ייתכן גם שהלחץ על ממשלות להציג תוכניות הסתגלות מפורטות יגבר, בעיקר במדינות שבהן החקלאות היא בסיס מרכזי לתעסוקה ולביטחון תזונתי. במקביל, IFAD מבקשת לקדם גם מעורבות של המגזר הפרטי, מתוך הבנה שמדינות לבדן יתקשו לשאת בעלויות ההתאמה הדרושות.

הזווית של פוז

הנקודה המרכזית כאן היא שהוויכוח כבר אינו רק על מזג האוויר, אלא על איכות ההיערכות. אחת הקריאות האפשריות היא שמול אירועי אקלים קיצוניים, ההבדל בין משבר הומניטרי לבין פגיעה שניתן לבלום תלוי פחות בתחזית עצמה ויותר בשאלה אם הושקעו מראש מים, קרקע ותשתיות. ייתכן שהמסר של IFAD פשוט: חוסן חקלאי הוא לא הוצאה עתידית, אלא ביטוח בסיסי למשקי בית ולמדינות.